אלפים במחאה במוצ"ש ובהם דפני ליף: ההתקרנפות בחברה הישראלית - אנחנו כבר לא מאמינים שאפשר להתנהל אחרת.
בהפגנה ה- 36 השתתפה דפני ליף: "השחיתות הזו מפרקת את החברה הישראלית פנימה, ההתקרנפות של החברה הישראלית קשורה לזה שאנחנו כבר לא מאמינים שאפשר להתנהל אחרת."
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
כיכר גורן היתה מלאה וגדושה במוצאי שבת האחרונה – 29/7, כבכל שבת הפגינו אלפים בעד דמוקרטיה ומדינה נקייה משחיתות, נגד התנהלותו של היועמ"ש שלטענתם מעכב בכוונה תחילה את החקירות העומדות נגד ראש הממשלה.
אלפי המפגינים מילאו את הרחבה של קניון גנים, את כיכר גורן ואת הכבישים הצמודים למקום. שוב היה ניתן לראות כי בקהל ייצוג לגילאים שונים, לאנשים שהגיעו מהמרכז ומהפריפריה ,וגם תומכי הליכוד שהגיעו עם חולצות של הליכוד.
בנוסף להפגנה בפ"ת, התקיימו הפגנות ב-14 מוקדים נוספים ברחבי הארץ.
בהפגנה השתתפה לראשונה דפני ליף, היוזמת ואחת ממנהיגי המחאה החברתית של קיץ 2011. בנוסף, השתתפו גם חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ ופעילים וותיקים נוספים ממרץ וממפלגת העבודה, אך רוב המפגינים היו אזרחים ללא זהות מפלגתית שפקדו בהמונם את המקום. עוד השתתפו: יו"ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא, רפי רותם חושף השחיתויות מפרשת המיסים שנשא דברים, מנהיגת המחאה נגד יישום מתווה הגז אורלי בר לב, העיתונאי יגאל סרנה, החוקר ממכון ון - ליר אמנון פורטגולי, עו"ד דוד לי והפעילה הסביבתית אליס גולדמן שנשאו דברים. האדריכלית והיועצת אורנה אנג'ל שהגיעה להפגנה ביום הולדתה אמרה (הנאום המלא בסוף הכתבה):
התסכול והזעם על איך שהמדינה שלנו – כן, שלנו – מתנהלת, לא יעלם לשום מקום עד שאנחנו ננצח. אנחנו לא נשתוק ולא ננוח, עד שנשבור את השיטה, שהשתרשה כאן, ומאיימת להרוס את כל מה שנבנה כאן, בדם וביזע ובדמעות, על ידי אנשים שחלמו לייצר פה חברת מופת.
אף אחד מאתנו לא תמים ולא אידיוט – כולנו יודעים ומבינים, ששחיתות, ברמה כזו או אחרת, תמיד הייתה, ואולי גם תמיד תהיה. אבל כשהשחיתות הופכת לנורמה, כשמי שנהנים ממנה כבר לא מתביישים, ואפילו מתגאים במה שהם עושים, כשהכלים הדמוקרטיים שנועדו למגר שחיתות כבר לא נותנים מענה לאזרחים שומרי החוק –אנחנו לא יכולים לשתוק יותר.
אנחנו נקים קול צעקה, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה – עד שנשבור את השיטה.
הנואם הראשון היה מני נפתלי, בנאומו הבטיח כי לא יופיעו עסקנים במחאה והוסיף שאם רוצים שהמפגינים יצאו מפתח תקווה אז שמנדלבליט ישאיר את המפתחות. נפתלי ביקש מהקהל להרים גבוה את המפתחות שלהם כסימן בקשה ממנדלבליט ל"החזיר את המפתחות שלו" ביום ראשון. הקהל נענה ושקשוק המפתחות באויר נשמע.
אנשי המחאה שידרו את קטע הטלויזיה שבו ראש הממשלה התראיין בעבר כיו"ר האופויזיציה בפרשיות אהוד אולמרט: "לראש הממשלה ששקוע עד הצוואר בחקירות אין מנדט מוסרי לקבוע דברים בישראל." כך אמר אז והמפגינים הפעם הסכימו איתו.
דפני ליף, דיברה מהלב וזכתה לאהדת המפגינים:
"חיכיתי בצד וישבתי ליד ניקול, הילדה של מני, ניקול אם את שומעת אותי: אבא שלך איש אמיץ ואיש צנוע. אבל צריך להגיד את זה שלמנגנון יש כוח, לקבוצות הלחץ יש כוח ולמפלגות יש כח, אבל לשבור את הרוח של אדם זה משהו שהם עובדים בו שעות נוספות ועובדה שהמאבק הזה גדל בזכות קבוצה עיקשת של אנשים שלא הרפתה, הגודל הזה הוא תוצאה של מאבק של אזרחים מהשורה ואני רוצה לבקש סליחה שרק עכשיו אני מגיעה להתייצב אתכם כאזרחית ולהבטיח שאני לא אעזוב ושהדור שלי חייב להתייצב.
העסקנות במדינה הזו, השמור לי – אשמור לך, התחושה שבשם העכשיו אפשר למכור את המחר והאתמול, השחיתות הזו מפרקת את החברה הישראלית פנימה, אנחנו לא סומכים על אף אחד עכשיו, ההתקרנפות של החברה הישראלית קשורה לזה שאנחנו לא מאמינים לזה שאפשר להתנהג אחרת וכאן האחריות על ראשם של כל המנהיגים של המפלגות שעסוקים בלהאשים ולא לוקחים את חלקם באחריות בחלקם בפשע.
המפלגות הן מלשון הפלג, הזהות שלנו היא לא רק מה שאנחנו שמים בקלפי, או שאתה עומד בתור ומי שחותך אותו, או שאתה עומד בתור או שאתה חותך אותו, או שאתה מקושר לשלטון או שאתה לא מחובר, או שאתה רואה את האחר או שאתה רומס אותו."
צילום עזרא רחאנה
עו"ד סיגלית קסלר עלתה לנאום והציגה מכתב מהמפגינים ליועמ"ש וביקשה להעביר לו אותו.
זהו המכתב:
צילום באדיבות מיכל
כתבות על הפגנות קודמות
קישור לכתבה - הפגנה בתאריך 22/7/17
קישור לכתבה - הפגנה בתאריך 15/7/17
קישור לכתבה - הפגנה בתאריך - 8/7/2017
קישור לכתבה - ההפגנה בתאריך - 1/7/2017
קישור לכתבה - הפגנה בתאריך - 24/6/2017
קישור לכתבה - ההפגנה בתאריך - 27/5/2017
קישור לכתבה - הפגנה בתאריך 20/5/2017
קישור לכתבה - 28/1/2017
קישור לכתבה - 25/12/2016
הנאום המלא – דפני ליף
דפני ליף: " חיכיתי בצד וישבתי ליד ניקול, הילדה של מני, ניקול אם את שומעת אותי: אבא שלך איש אמיץ ואיש צנוע. אבל צריך להגיד את זה שלמנגנון יש כוח, לקבוצות הלחץ יש כוח ולמפלגות יש כח, אבל לשבור את הרוח של אדם זה משהו שהם עובדים בו שעות נוספות ועובדה שהמאבק הזה גדל בזכות קבוצה עיקשת של אנשים שלא הרפתה, הגודל הזה הוא תוצאה של מאבק של אזרחים מהשורה ואני רוצה לבקש סליחה שרק עכשיו אני מגיעה להתייצב אתכם כאזרחית ולהבטיח שאני לא אעזוב ושהדור שלי חייב להתייצב.
עם ישראל מאז ומתמיד הוזהר ממנוחה, אני ממש מצטערת עבור בנימין נתניהו שהדברים האלו קורים במשמרות שלו. א. בזכות המעשים שלו וב. בזכות הרשתות החברתיות והכלים הטכנולוגים שמאפשרים לנו לצאת לרחוב להתאגד, השחיתות לא צפה רק עכשיו, היא הייתה פה תמיד, היא לא שייכת רק למפלגת הליכוד המכהנת, העסקנות במדינה הזו, השמור לי – אשמור לך, התחושה שבשם העכשיו אפשר למכור את המחר והאתמול, השחיתות הזו מפרקת את החברה הישראלית פנימה, אנחנו לא סומכים על אף אחד עכשיו, ההתקרנפות של החברה הישראלית קשורה לזה שאנחנו לא מאמינים לזה שאפשר להתנהג אחרת וכאן האחריות על ראשם של כל המנהיגים של המפלגות שעסוקים בלהאשים ולא לוקחים את חלקם באחריות בחלקם בפשע.
אתם מדברים על אדם שעבר מישטור ואתם מקשיבים על אדם שראה איך מחסלים מאבק צעד אחרי צעד, מנסים להשכיח אותו, צריך להתעלות מעל המאבקים הפרטיים זה לא מעניין את הציבור הרחב. צריך לאפשר למנהיגות שהחלה להיות חלק מהעיצוב של המחאה, המאבק הזה חייב להיות אזרחי, תנו בבקשה גב, המאבק הזה יותר גדול מכולנו.
אני אסיים ואני אגיד שהיו כמה אנשים בצד השני (מעבר לכביש) היו שלושה אנשים שצעקו ואמרו... הלכתי ושאלתי אותם אוקיי קראתם לי לפה, אני אוהבת את ישראל מה? ובפועל הם לא הסתכלו עלי כנטע זר, הם דיברו עלי כזרע עמלק ואני רוצה להגיד: אני אוהבת את המדינה הזו, אני אוהבת גם אותם.
המפלגות הן מלשון הפלג, הזהות שלנו היא לא רק מה שאנחנו שמים בקלפי, או שאתה עומד בתור ומי שחותך אותו, או שאתה עומד בתור או שאתה חותך אותו, או שאתה מקושר לשלטון או שאתה לא מחובר, או שאתה רואה את האחר או שאתה רומס אותו.
הנאום המלא – אורנה אנג'ל
מי שחושב, שהחום, והלחות, וחוסר הנוחות, והנוכחות של המשטרה, והזלזול של קברניטי המדינה בזעקה שאנחנו זועקים כאן ובעוד עשרות מוקדים אחרים ברחבי הארץ, יגרמו לנו להפסיק לזעוק ולמחות, טועה טעות מרה. התסכול והזעם על איך שהמדינה שלנו – כן, שלנו – מתנהלת, לא יעלם לשום מקום עד שאנחנו ננצח. אנחנו לא נשתוק ולא ננוח, עד שנשבור את השיטה, שהשתרשה כאן, ומאיימת להרוס את כל מה שנבנה כאן, בדם וביזע ובדמעות, על ידי אנשים שחלמו לייצר פה חברת מופת.
אף אחד מאתנו לא תמים ולא אידיוט – כולנו יודעים ומבינים, ששחיתות, ברמה כזו או אחרת, תמיד הייתה, ואולי גם תמיד תהיה. אבל כשהשחיתות הופכת לנורמה, כשמי שנהנים ממנה כבר לא מתביישים, ואפילו מתגאים במה שהם עושים, כשהכלים הדמוקרטיים שנועדו למגר שחיתות כבר לא נותנים מענה לאזרחים שומרי החוק –אנחנו לא יכולים לשתוק יותר.
אנחנו נקים קול צעקה, יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה – עד שנשבור את השיטה.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה בוחנים כל מעשה רק על פי כלים משפטיים, ולעזאזל המוסר וההגינות.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה חבורה של כמה נבחרי ציבור, כמה מקורבים וכמה בעלי הון, יכולים לעשות בקופה הציבורית שלנו מה שמתחשק להם.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה האנשים שאמורים לייצג אותנו, לא נותנים לנו שום דין וחשבון על המעשים שלהם, ומתייחסים אלינו כמו פיונים במשחק שרק הם רשאים להשתתף בו.
אנחנו נשבור את השיטה, שמאפשרת להפקיע מאתנו את הנכסים ששייכים לנו – את חופי הים, את השטחים הפתוחים, את אוצרות הטבע, את אתרי ההיסטוריה והמורשת, רק כי לכמה בעלי ממון מתחשק לעשות עוד קצת כסף.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה הבנקים, שרודפים אותנו על כל חריגה של מאתיים שקל בעו"ש, מאפשרים לכל מני פישמנים ודנקנרים למנף את עצמם בלי גבול, ואז לבוא ולהסתפר על חשבון הפנסיות שלנו.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה נבחרי ציבור משוכנעים שהתפקיד שלהם הוא לשלוט בתקשורת, ולקבוע לנו איזו עיתונות אנחנו צורכים.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה כל מי שלא מהלל ומשבח את השלטון נחשב לבוגד, שאפשר להכפיש אותו, ולעלוב בו ולהעליל עליו עלילות.
אנחנו נשבור את השיטה, שמשסה אותנו איש באחיו, ומפוררת אותנו לשבטים, כדי למנוע כל סיכוי לסולידריות חברתית.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה אנשים עובדים מבוקר עד לילה, רק כדי להפריש למדינה את רוב שכרם, אבל כשהם נמצאים במצוקה וזקוקים לתמיכה או לעזרה מהמדינה, הם לא זכאים לכלום.
אנחנו נשבור את השיטה, שבה המדינה מפריטה, בזה אחר זה, כל שירות חיוני – דיור ציבורי, ביטוחי בריאות, חינוך לערכים, טיפול בחסרי ישע ומה לא?!
אנחנו נשבור את השיטה, כי השיטה הזאת קרובה לשבור אותנו – ואם אנחנו נישבר, הכול פה יקרוס.
המדינה הזאת היא שלנו. היא מתקיימת בזכות העבודה הקשה שלנו, בזכות האהבה שלנו, בזכות ההקרבה שלנו. היא מתקיימת כי אנחנו עוד לא התייאשנו. היא מתקיימת כי אנחנו עדיין נאבקים על מה שטוב, ונכון וצודק.
אז יהיו מי שיגידו, שאנחנו מונעים משנאה עיוורת לביבי ולליכוד. יגידו שאנחנו חבורת משועממים שאין להם מה לעשות חוץ מלעמוד ולצעוק כאן. יגידו שאנחנו ממומנים על ידי הקרן החדשה. יגידו שאנחנו שמאלנים קיצוניים שלא יודעים להפסיד בכבוד. אז שיגידו. אנחנו יודעים את האמת. אנחנו יודעים שאנחנו מייצגים את רוב הציבור, שפשוט נמאס לו.
ובהקשר הזה, אני רוצה שנזכור אנחנו – הפעם אנחנו חייבים להיות מאוחדים וחדים, בלי להיכנס לחשבונאות ולמאבקי אגו, כי זה בדיוק מה שאדוני השיטה מייחלים לו. אנחנו צריכים לעודד ולחבק את כל מי שמאמין בדברים שאנחנו מאמינים בו – מי שעומד כאן אתנו בכל שבוע, וגם מי שתומך מבחוץ, בשיתופים בפייסבוק, או במאמרי דעה בעיתונים, או בשיחות סלון בבית הממוזג – אנחנו במאבק של האור בחושך, של הטוב ברע, של הצודק במושחת. כל מי שבצד שלנו, אתנו. כל מי שנמאס לו, הוא אנחנו. אחרי שנחסל את השיטה, יהיה לנו מספיק זמן להתווכח בינינו לבין עצמנו על ניואנסים, ועל סגנון, ועל סדרי עדיפויות.
אנחנו הרוב, אנחנו יודעים את האמת, ואנחנו נמשיך להילחם עליה עד שננצח.
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות