דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

תרבות ופנאי בפתח תקווה

תרבות, פנאי, בידור, מופעים, סרטים

"אולי לא תאמינו"

טקס השקת הספר "אולי לא תאמינו", של ניצול השואה שמחה שינפלד

פורסם בתאריך:


בחודש אוקטובר פרסמנו כתבה על ניצול השואה שמחה שינפלד, בעת שליווה את נכדו הקטן ליום הלימודים הראשון בכיתה א'. בשנת 2016 , בגיל 84, ערכו לו עיריית פתח תקוה והמרכז העירוני לחקר השואה  חגיגת בר מצווה מאוחרת.

טקס השקת ספרו של ניצול השואה, שמחה שינפלד,  בן ה-88, "אולי לא תאמינו", התקיים ביום רביעי במועדון "התרבות "בית שפירא", בנוכחות קהל רב, בהם בני משפחתו , חברי ההנהלה וצוות עמותת עמך,  מנהלת המועדון לשעבר, דפנה סרלואי, יו"ר הנהלת  המרכז העירוני להנצחת השואה- משה פלדמר,  מנהלת המרכז- מיכל אשר, ידידים וקהל מוזמנים .



 הספר, בעריכת רחל מנור, יצא לאור בסיוע מוסד "יד ושם", קרן עזריאלי  וועדת התביעות.

בספרו מגולל שמחה שינפלד, יליד העיירה טופולצ'ינו  בסלובקיה, את קורותיו  ואת קורות בני משפחתו, הוריו, ושבעת אחיו ואחיותיו , שעברו את תלאות מלחמת העולם וניצלו פעמים רבות ממות. הוא נותר יחידי מבין 30 בני כיתתו, שעם מרבית היהודים  תושבי העיירה, בהם קרובי משפחתו,  גורשו למחנות ההשמדה ולא שרדו את השואה.  בשנת 1942 גורש עם אמו  וששה מאחיו ואחיותיו למחנה עבודה, שם חוו,  במשך כשנתיים וחצי רעב ומחסור, ולא אחת ניצלו בנס מלכידתם בידי הגרמנים.

האב ושניים מאחיו , שנלקחו מוקדם יותר למחנה  ריכוז, ניצלו הודות למומחיותם המיוחדת בייצור נעליים, כישורים שסייעו להם לזכות ב"חנינה" ממפקדי המחנה. בסוף שנת 1944, חודשים ספורים לפני תום המלחמה,  לאחר דיכוי המרד הסלובקי  נדדו שמחה, בן ה-13, ובני  משפחתו  ביערות והתגוררו  ב"צריף ציידים" בו השתכנו כ-50 איש., כולם מוכי רעב  וכינים, ניזונו  משעועית וגריסים בלבד, והיו לא אחת מטרה להתקפות ירי של  הפרטיזנים. פעמים רבות נזקקו להתגנב לבתיהם של הכפריים,  במרחק רב מצריף מגוריהם, כדי לאגור מנת מזון, תוך  חשש כבד שיתגלו על ידי אנשי צבא גרמניים.

  שמחה ובני משפחתו  השתחררו בסוף אפריל 1945, לאחר התקרבות הצבא הסובייטי, וחזרו  ברגל-  מרחק כ-100 קילומטרים לעיירתם, וגילו שהשכנים הסלובקים השתלטו על ביתם ורכושם. הם סבלו רבות מאנטישמיות של השכנים הנוצריים שרצו להחזיק ברכושם של היהודים. לאחר שהצטרף למחנה הכשרה לקראת עלייתו לארץ, חלה לפתע חלה במחלת ריאות קשה, והיה מאושפז במשך תקופה ארוכה בסנטוריום מטעם הג'וינט, בהרי הטטרה. בשנת 1947,לאחר  החלמתו, עלה עם הוריו וארבעה מאחיו לישראל, שמחה  גויס לחטיבת הנח"ל, ועלה עם קבוצת ההכשרה על הקרקע להקמת קיבוץ גונן. הוא עבר קורס הכשרת חובשים צבאיים, השתתף בכל מלחמות ישראל-במלחמת "קדש", במלחמת  ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים - אליה גויס היישר מהתפילה בבית הכנסת, ובמלחמת ההתשה.

בתפקידו כחובש קרבי טיפל, ואף הציל חיים של פצועי צה"ל, וזכה להערכה אישית של הרמטכ"ל לשעבר, חיים לסקוב.

 לאחר נדודים בערים שונות  עברה המשפחה בשנת 1966 לפתח תקוה.  שמחה עסק במשך כ-30  שנה בהדבקת שטיחי פי. וי. סי. במבנים ומוסדות ברחבי המדינה, בהם הכור האטומי בדימונה, מבני ציבור  ותעשייה ברשויות מקומיות ברחבי הארץ.

שמחה נשוי לשושנה לבית פישל, לזוג ארבעה ילדים, שמונה נכדים ונין בכור. את מרבית זמנו הפרטי מקדיש שמחה שינפלד לפעילות אינטנסיבית במועדון "עמך", ובמוסדות חינוך  בהם הוא מופיע במהלך השנה ובאזכרות של יום השואה. במיוחד הוא פעיל בחטיבת הביניים "עלומים", שם הוא משתתף בכל טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה. 

 שמחה יצר בלוג בשם "זיכרון מלחמה" בו הוא פרסם עד כה כ-150 מאמרים,  בהם רשמים של ניצולי שואה ותרגומים מסלובקית של ספרים מתוך ספרים העוסקים בשואה.

משה פלדמר, חבר מועצת העיר לשעבר ויו"ר המרכז העירוני להנצחת השואה, העלה על נס את פעילותו הענפה של שמחה שינפלד לשימור זיכרון השואה. הוא ציין את שמחת החיים שניחן בה ,המפעמת בקרבו על אף גילו ., "אתה מעמיס על כתפיך  את המטען הכבד הזה,  את הזיכרון ואת משמעות השואה, על מנת להעבירו לדורות הבאים. זו החובה המוטלת על כולנו".

.  דפנה  סרלואי,  מנהלת לשעבר של מועדון "עמך", ציינה כי שמחה היה  והינו אחד האישים הבולטים במועדון. "אתם, ניצולי השואה, בעצם הקמתם יש מאין, מדינה לתפארת".  עוד אמרה כי שמחה  הוא אוטודידקט, בעל ידע נרחב בתחומים רבים  , ובעל תחושת שליחות ודבקות במטרה. "אתה פועל ללא לאות להקנות את זיכרון השואה לתלמידים ומבוגרים כאחד, ושומר על הגחלת בכל מאודך. אתה עמוד האש, ההולך לפני המחנה".

 מיכל אשר, מנהל המרכז העירוני לתיעוד והנצחת  זכר השואה, שפתחה והנחתה את הערב, קראה קטעים מספרו של שמחה שינפלד.

 דברי ברכה נשאו תלמידי חטיבת "עלומים", שציינו את השתתפותו של שמחה בכל טקסי הזיכרון לשואה ולגבורה הנערכים בחטיבה, הגישו לו שי וזר פרחים, ונפרדו ממנו תוך חיבוק חם.

 בסיום הטקס הודה שמחה  שינפלד בחום למברכיו ולמשתתפי כנס.



 

 

"אולי לא תאמינו" - תרבות ופנאי בפתח תקווה

נכתב על ידי

אברהם פלד

עיתונאי, לשעבר ידיעות תקשורת מקבוצת ידיעות אחרונות. דובר ההסתדרות במרחב פתח תקוה, ראש העין ואריאל

peled_av@bezeqint.net

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: