דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

חודש האישה בפתח תקווה

חודש האישה בפתח תקוה. כל האירועים, הפעילויות והסיפורים על העצמת נשים

לא וויתרו! כבוד לפתח תקוואיות שסיימו את מרתון ת"א

סיפורן של 5 תושבות העיר שהתגברו על כל הקשיים וחצו את קו הסיום הוא הסיפור הטוב ביותר שאפשר לספר לכבוד יום האישה.

פורסם בתאריך:


בתאריך 22/02/2019 התקיים מירוץ ת"א. במירוץ השתתפו אלפי רצים ורצות והורגשה באוויר נוכחות נשים מוגברת. נוכחות שמחה ותוססת, יוצרת תחרות וגם שוויון.

נוכחותן של נשות פתח תקווה עירנו, אשר נותנות גאווה לעיר הורגשה במיטבה. את הדרך שבטוח לא היה קל לבצע, הן עשו. היכולת גם כן הייתה שם והן רצו.

כל מי שהשתתף בריצה ובטח במרתון, יודע על הקשיים שיש במהלך הריצה, הפיתויים לעצור ולהפסיק, המשמעת העצמית ויכולת ההתמדה הדרושה כדי לסיים מרתון במלואו ולחצות את קו הסיום.

כחלק מסדרה של כתבות לכבוד יום האישה ולאור ההישג המרשים הזה שוחחתי עם חמש תושבות פתח תקווה ששילבו את האימונים לקראת המרתון יחד עם המטלות של שגרת החיים, התמודדו בהצלחה עם כל הקשיים ובעיקר לא וויתרו לעצמן.


גם פעילה חברתית, גם מנהלת חשבונות וגם רצה במרתון
 

אילנית דודקמן , בת 46 אמא ל-3, פעילה חברתית ומנהלת חשבונות.

אילנית פעילה חברתית מוכרת מכפר גנים א' שפועלת ביוזמות רבות למען הקהילה ככלל והנזקקים בפרט.

את התהליך של הריצה החלה אילנית בשנה שעברה,  ב"רצי כפר גנים" שנפתחה בשכונה כפר גנים ג' בעיר שהודרכה ע"י אילן אוליאל. סגן ראש העירייה צדוק בן משה הזמין אותה להצטרף ויחד עברו "תהליך לא פשוט".

מה שדחף את אילנית לא לוותר לעצמה היה ההתארגנות של חברי הקהילה.

אילנית מציינת לשבח את כוח הרצון המשותף שהיה להם למרות הצורך לטפל בילדים, לרוץ כשקר וכשחם, התארגנות ושגרת החיים שיכלה לנהל בשל כוח הרצון להגשים את המטרה.

אילנית הגיעה לתוצאה - 1:01, תחושת סיפוק וגאווה והיא שיבחה את חברי הקבוצה שבלעדיהם לא הייתה מגיעה לתחושה זו.

מבחינת אילנית "השמיים הם הגבול.." והיא עוד חוזרת לאימונים.
נמשיך לעקוב אחר אילנית והשתתפותה גם בתחרויות הריצה והמרתון הבאות.

"תחושת הישג מדהימה"

מיה פינקלשטיין בת 45, מעצבת תכשיטים במקצועה.

אהבתה לריצה החלה לפני כשנה. "ראיתי חברה שהשתתפה במרוץ ורצה 10 ק"מ ואמרתי לעצמי שאם היא יכולה אז גם אני יכולה". מספרת מיה.

במאי 2018 הצטרפה מיה לקבוצת "רצי המושבה" (קבוצת רצים תושבי שכונת אם המושבות, הקבוצה עממית, חינמית ונוסדה בשנת 2012 על ידי יניב משה ודותן לוי למען הקהילה ובמטרה לעודד ולתת מענה לרצים ולכאלה שמעוניינים להיכנס לעולם הריצה).

מיה שיתפה אותנו בכך שהתכנית הכינה אותה לשעה ריצה ובזכות אותם האנשים הצליחה לרוץ 10 ק"מ. עוד הוסיפה מיה: "תחושת הישג מדהימה לבן אדם שמעולם לא רץ והגיע להשתתף במרוץ תוך פחות משנה ולרוץ 10 ק"מ".


אימונים בספורטן פ"ת לקראת המרתון 

לימור פוזין , בת 40 אמא ל-3 , רצה כשנה וחצי והתקדמה לחצי מרתון תוך 4 חודשים של אימונים מאסיביים בחמש בבוקר, בשמונה בערב, בגשם ובקור בלי לוותר לעצמה לרגע.

בנוסף לכך, לימור מתאמנת בספורטן ב-5 שנים האחרונות לאחר מעבר מרמת גן לעירנו, פתח תקווה. לימור מספרת על הקשיים להיערך למרתון:  "הייתי צריכה לתמרן בין הריצות לבעל לילדים ולאימונים. חשוב מאוד להקפיד על אימוני כוח בנוסף לריצה".

לימור מספרת שכאישה תחרותית הייתה צריכה להתמודד עם המוני האנשים שרצים, להתנתק מהמחשבה ולהתמקד בעצמה. לימור היא חלק מקבוצת הרצים בשכונת אם המושבות, אשר בזכותם היא פורחת ומצליחה להגשים חלומות ותמיד חלמה לרוץ במרתון וכעת הגשימה זאת למרות הכל.

ובמקום ה - 7 במרתון – "הכל תלוי בך ובקולות הפנימיים שמניעים אותך"
 

ריקי טבל, בת 46 נשואה ליגאל אם לשני ילדים ביולוגיים (שקד בת 15 ורואי בן 19 חייל) ואם אומנה ליובל בת 15 (לפני 4 שנים יובל הצטרפה למשפחתם).
ריקי עובדת כסמנכ"לית הנדסה בחברת הייטק, מספרת על מה שנדרשה לו כדי להגיע להישג המרשים לכל הדעות:

"החיים כל כך אינטנסיביים, שעות עבודה שאינן שגרתיות וטיסות לחו״ל, כמובן שנדרשת תמיכה והבנה של כל המשפחה למימוש העצמי".

 את אהבתה לענף הריצה פיתחה ריקי לפני 7 שנים מהסיבה שזהו ענף ספורט ״קל״ לניהול זמן, ותלוי במשמעת עצמית וכוח הרצון שלך. הזמן היחיד לעצמה התאפשר בשעות הבוקר המוקדמות.

ריקי החלה בריצה של 10 ק״מ ובעזרת התמדה התקדמה לריצות ארוכות יותר ההתמכרות לאנדורפינים הגיעה במהרה, לדבריה, שגרתה השבועית הפכה להקדשת 5-6 פעמים עבור ריצה בשבוע.

ימים גשומים, קרים וחמים לא מנעו ממנה לרוץ, התהליך לא היה פשוט וריקי החלה להציב לעצמה יעדים קצת יותר מאתגרים, הגדלת מרחקים אשר העיקרי בניהם היה ה- מרתון ותיארה אותן כ ״לגעת בחלום״.

ריקי הוכיחה שאין גבול לכח רצון ולאן הוא יכול להוביל והיא אכן סיימה במקום ה-7 .

ריקי מסכמת את החוויה: "מרתון ראשון שלי, מקום 7 בקטגוריה , זה הישג מרשים לאישה בגילי. המסר שלי בכל התהליך הזה שהוא שלגעת בחלום זה משהו ריאלי, הכל תלוי בך ובקולות הפנימיים שמניעים אותך, וזה לא נגמר ...המרתון הראשון זה עוד יעד בדרך לגעת בחלום הבא".


רק בת 15 וכבר רצה למרחקים ארוכים

שקד טבל , בת 15 תלמידה מצטיינת בכתה ט' בחטיבת עלומים. אם השם היה מוכר לכם, זו אכן בתה של ריקי טבל שהזכרנו קודם לכן.

שקד מספרת על אמה ועל התמכרות:

"אמא שלי היא המודל לחיקוי שלי, אני מכורה לספורט, בשבילי יום ללא אימון הוא יום מיותר. התחלתי להתאמן ולרוץ שבועיים לפני, השקעתי זמן ולא וויתרתי לעצמי".

 שקד נרשמה ל-5 ק"מ וסיימה ב- 30 דקות.

"אני מתאמנת בדרך כלל בחדר הכושר ואני תמיד הייתי גרועה בריצה, בגלל שראיתי איזה צעדים גדולים אמא שלי עשתה זה עשה לי גם חשק לעשות את זה. גיליתי שאין דבר העומד בפני הרצון ושאני יכולה לעשות הכל .

 שעשיתי את המרוץ לא חשבתי שאני אסיים אותו נורא פחדתי והייתי חסרת ביטחון, האווירה שם הייתה מדהימה וכיפית חוויה מטורפת. כבר נרשם היעד הבא הוא 10 ק"מ. שקד ממשיכה להתאמן ולהשקיע. עוד נפגוש אותה במרוץ הבא."

לא וויתרו! כבוד לפתח תקוואיות - חודש האישה בפתח תקווה

נכתב על ידי

שיר הלל

שיר הלל, סטודנטית למשפטים, פעילה בפתח תקווה בתחומי חברה, ספורט ופוליטיקה. יוזמת ומקדמת פרויקט ״כדורגל נשים ״ במסגרת מועדון מכבי פ"ת. הדריכה בתנועות נוער בעיר. בוגרת בית הספר לשגרירים צעירים.

Shirhillel97@gmail.com

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: