דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

חדשות - מגזין - עסקים בפתח תקוה

לפרסום חייגו: 03-9290020

תרבות ופנאי בפתח תקווה

תרבות ופנאי

הרב קריספל כותב על שמחת תורה

אין אפשרות לבטא במילים את עומק עניינן של ההקפות והשמחה עם התורה

פורסם בתאריך:


"פקודי ה' ישרים משמחי לב"

 

ייחודן של ההקפות

 

בשמחת תורה ובשמיני עצרת נהגו כלל ישראל לעשות הקפות, למנהג האשכנזים – בערבית ובשחרית, ולמנהג הספרדים – בערבית, בשחרית, במוסף ובמנחה, וכמו"כ גם במוצאי החג.

ידוע שהאר"י הקדוש בספריו הקדושים כתב כוונות נשגבות ועצומות בכל מצווה ממצוות התורה, וכן בכל מנהג שהנהיגו חכמים, כלומר, לא רק מצוות עשה מדאורייתא ומדרבנן, אלא גם מנהגים, כגון מנהג הנביאים של חיבוט הערבה וההקפות עם הלולב יש בהם כוונות עצומת ונשגבות, עד שלאנשים קטנים כמונו כמעט ואין כל שייכות לעניין.

דוגמא אחת לעניין ההקפות של הושענא רבה, האריז"ל מבאר בהרחבה שעניינן מרומז בראשי תיבות אד"ם, א – האדם עצמו שאוחז בלולב, ד' – דיבור, כלומר הפיוטים [ההושענות] הנאמרים ביום זה, מ' – מעשה, הלולב.

לעומת זאת בעניינן של ההקפות בשמחת תורה לא מצינו בדבריו כל התייחסות, אפילו לא רמז קל שבקלים.

דבר אחר אנו מוצאים בדברי מהרח"ו ז"ל, שכתב שמורו ז"ל [האר"י] היה נוהג לעשות הקפות בערבית, בשחרית, במוסף ובמנחה, ולאחר מכן גם במוצאי החג היה עושה הקפות, וכשהיה גומר את ההקפות, אם בדרך לביתו היה רואה בית כנסת שעדיין נערכות בו הקפות, אע"פ שהוא עצמו כבר גמר את ההקפות – הצטרף אליהם, כך היה נוהג לעשות מידי שנה בשנה.

ויש להקשות כאן כמה קושיות כותב הגאון רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל בספרו על חג הסוכות, ראשית מדוע האר"י הקדוש לא גילה לנו אי אלו כוונות וסודות בעניין ההקפות? וזאת עליכם לדעת כותב הגרש"ד פינקוס זצ"ל, בדקתי את הדבר ושאלתי את גדולי המקובלים שבדורנו, ( הגרש"ד זצ"ל אמנם הצניע זאת אך בעצמו היה מקובל ולמד תורת הסוד בחברותא עם הגאון חכם יעקב הלל שליט"א ראש ישיבת המקובלים "אהבת שלום") אשכנזים וספרדים, וכולם אמרו שלא מוכר בכתבי האר"י ז"ל שום רמז לכך.

קושיא נוספת, היכן מצינו שבמוצאי החג נוהגים את אותו המנהג כמו בחג עצמו? ההקפות בשמחת תורה הן המנהג היחיד שמצינו שמקיימים אותו בחג עצמו ובמוצאי החג שוב עושים זאת, ולא עוד, אלא בליווי תזמורת, מה פשר הדבר?

עוד יש להתבונן, בהושענא רבה ישנן שבע הקפות, וכשגומרים אותן, וכי יעלה על הדעת להתחיל בהקפות פעם נוספת?! ודאי שלא! כבר קיימנו את החיוב המוטל עלינו, והנה כשמדובר בהקפות עם ספר התורה, כנראה שלא שייכת המציאות של "לצאת ידי חובה"! עושים שבע הקפות, ועוד פעם שבע הקפות, ושוב ושוב, כל פעם שבע הקפות! והדבר יכול להימשך עד עלות השחר!

שירה  - ביטוי להרגש שלא ניתן לבטאו במילים

ודאי שאלו דברים נסתרים ועמוקים, וננסה לבארם מעט לפי ערכנו.

הנה רואים דבר נוסף בו בא לידי ביטוי ייחודן של ההקפות בשמחת תורה, בעת ההקפות עם הלולב אומרים "הושענות", ואילו כשמגיעים להקפות של שמחת תורה מקיפים את התורה שבע הקפות והכל מתוך שירה וזמרה.

מה עניינן של השירה והזמרה?

בפשטות העניין יש לומר כך, ישנם אופנים שונים לבטא רגשות של הודאה ושל בקשה לפני בורא עולם, כשבאים לבקש בקשה כלשהי אומרים "הושע- נא",  כשבאים להודות – "הללויה" [זהו עיקר ה"הלל"], וכן כל כיוצא בזה, כאשר אדם אינו יכול לבטא במילים את ההרגשות העמוקות שהוא מרגיש בתוך לבו, או שמשום שאינו יודע לעשות זאת מפני שהדברים עמוקים מדי עבורו, או שמשום שלבו עולה על גדותיו עד שאי אפשר לבטא זאת במילים – או אז הוא פורץ בשירה.

כידוע, לתורה עצמה מלבד האותיות והנקודות יש גם "טעמים", ה"טעמים" הם הניגון, שם טמונים הסודות שלא ניתן לאומרם בפה, וישנה אפשרות לבטאם אך ורק דרך הניגון שהוא שירה וזמרה, הניגון מבטא את עומק הרגשת הלב – דבר שמילים אינו מסוגלות לבטא.

כנראה שכשמגיעים ליטול לולב – כשיהודי לוקח את לבו, את עיניו, שפתיו ואת כל השידרה שלו [שארבעת המינים שקולים כנגדם, כידוע], ומקיף את הבימה שעליה מונחים ספרי התורה, הוא חש אושר כה מופלא עד ששום כלי לא מסוגל להכיל את האושר הזה, ואעפי"כ ישנה מציאות שהוא אומר "הושענא, הושענא".

אך ברגע שהוא מחזיק את ספר – תורה, אין באפשרותו לעשות דבר חוץ מלרקוד ולשיר, יהודי שאל אותי פעם מדוע כולם קופצים ב"משה אמת ותורתו אמת"? עניתי לו, "כנראה שמשהו בוער להם מבפנים...גם אתה – כך אמרתי לו – [תשובה והסתכלות כל כך אופייניים להגרש"ד פינקוס זצ"ל] כך אמרתי לו – אם היית שותה כוס של גחלים, היית קופץ! יהודים אלו למדו תורה על השנה, ועכשיו התורה בוערת להם מבפנים ולכן הם קופצים"!... ברגעים אלו אין לנו אפשרות לבטא במילים את מה שאנו מרגישים, ולא נותר לנו אלא לשיר.

אינני יודע, אך יתכן לומר שאם האר"י הקדוש היה מתיישב לכתוב את הכוונות על ההקפות של שמחת תורה, הקולמוס היה נופל לו מהידיים...אין שום אפשרות בעולם לכתוב ולבאר את המתרחש בשמחת תורה! אין שום אפשרות לבטא במילים מה נעשה בעולם בשעה שהיהודים רוקדים ועושים הקפות לכבוד שמחת תורה.

והנה נגמרו החגים, כבר אין לנו שופר, לא לולב ולא סוכה, אבל "שמחת תורה" – השמחה בתורה הקדושה אינה מוגבלת לחג מסוים, כשמדובר בתורה, אין מושג של "לצאת ידי חובה", לגבי סוכה או לולב יש מושג כזה, אבל לגבי התורה – לא! את התורה מקיפים ועמה שרים ללא הפסקה!

ולכן מקיפים את הספר תורה בשמחת תורה בכל תפילה, שזה לא מוגבל לזמן מסוים אלא דביקות ללא הפסקה!

לימוד תורה מזכה ב"סוכריות" מן השמים

ישנו מנהג נוסף אצלנו – לזרוק סוכריות, שמתי לב שזורקים סוכריות רק כשמדובר בעליה לתורה – בר מצוה, חתן, הכנסת ספר תורה, וכמו כן בשמחת תורה.

כאשר ילד יהודי מתחיל ללמוד א' – ב', כותבים לו את האותיות בדבש, וכשהוא  מלקק את האותיות הללו – זורקים עליו מלמעלה סוכריות, וכביכול אומרים לו, "יודע אתה מי זרק עליך סוכריות? ה' יתברך! הסוכריות באות ישירות מן השמים"! המסר ברור, את תלמד תורה, תקבל מתנות מו השמים!

כך גם בנער בר-מצוה שעולה לתורה וזורקים עליו סוכריות, המסר הטמון בזריקת הסוכריות הוא, "תמיד בשעה שתקרא בתורה – תקבל סוכריות מן השמים"! ואמנם הוא כבר יודע שאמו היא זו שזורקת את הסוכריות מעזרת הנשים, אבל גם את המסר הוא יודע ומפנים, סוכריות מגיעות תמיד מלמעלה מן השמים!

מדוע דווקא סוכריות"? בראש השנה בקשנו, "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", דבר ברור הוא לנו כי השנה תהיה "טובה" שהרי כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס ע"ב), אך לא תמיד היא גם "מתוקה", לפעמים הקב"ה צריך לתת קצת "מכות", לכן אנו מבקשים "שנה טובה ומתוקה".

זהו הקשר בין התורה הקדושה לזריקת סוכריות, התורה פורצת את כל הגבולות, ע"י ריקוד עם התורה ניתן לזכות בע"ה ל"סוכריות" נפלאות משמים – לשנה מתוקה באמת!

בכל השנה ישנו מצב של "המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך", בשמחת תורה אין קודש ואין חול, גם אחרי אמירת "המבדיל בין קודש לחול", ניתן להמשיך את השמחה, להמשיך לרקוד ולשיר עם התורה! כאן מתבטלים המושגים "קודש וחול", כל מי שלומד תורה וכל מי שרוקד התורה הוא קודש, הוא אור, הוא שבת, לתורה אין גבולות!

ע"י הריקוד והשמחה שלנו עם ספר התורה, כביכול "קרענו" שערי שמים והושפעו עלינו "סוכריות" של אהבה, אחווה, שלום ורעות של תורה ויראת שמים, ומבקשים אנו מרבש"ע שישלח לנו "סוכריות" נוספות של פרנסה רחבה, אפשרות ללמוד תורה מתוך בריאות הגוף והנפש, וכמו כן ברכה והצלחה בכל העניינים, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שכל השערים נפתחים בשמיני עצרת.

יעזרנו השי"ת שכולנו ביחד נשמח בשמחת התורה.

בברכת והיית אך שמח

צוריאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרב קריספל כותב על שמחת - תרבות ופנאי בפתח תקווה

נכתב על ידי

הרב צוריאל קריספל

בוגר ישיבה גבוהה ובית המדרש לרבנים ודיינים "יחווה דעת" בירושלים, בראשות של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הרב צוריאל שירת כלוחם בגולני ולחם במלחמת של"ג הראשונה. הקים מערך של בתי ספר ברחבי הארץ והיה מנהל בית -הספר "אוצר החיים" בבאר שבע. לימים כיהן כעוזרו של שר הבינוי והשיכון ומונה ליו"ר מנהלת.ההקמה של העיר אלעד. בשנת.95 מונה ליו"ר המועצה הממונה ואף כיהן כ-10 שנים כראש העיר הראשון הנבחר. כיום לאחר שנקרא שוב לדגל הוא מכהן כסגן ראש עיר באלעד.

ptnow10@gmail.com

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: