דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

היה פעם בפתח תקווה

מדור שיביא סיפורים על אישים ומקומות בהסטוריה של העיר

ד"ר הני זובידה (פתח תקוואי במקור) מחייה את שבוע הספר העברי

ד"ר הני זובידה נזכר בספריה העירונית ברחוב חיים עוזר בפתח תקווה, שהיתה בילדותו כגן עדן עלי אדמות. צילום: גדי דגון

פורסם בתאריך:


כשהיגרנו לישראל - כך בשנה אחת הפכנו לעניים. לא היה כסף כמעט לכלום! ממשפחה די מסודרת, עם משאבים לכלום.
לא ידעתי טוב יותר, התנהלתי כאילו ככה זה - והכול טוב. ובאמת היה טוב. לא מתלונן.
אבל לאמא שלי (Henia Zubida) תושבת פ"ת, היה קשה! היה לה קשה כי לא היה כסף לקנות לנו ספרים.
 

אז ראש וראשון - מנוי לספירה העירונית שהייתה ברחוב חיים עוזר שבפתח תקווה - גן עדן עלי אדמות! אוי הימים שביליתי שם. והספרניות שבתחילה הסתכלו על הילד השחרחר הרזה כמו מקל שמגיע עם תיק ענקי - ומבקש לקרוא - הכול! בהתחלה הן אמרו לי: "זה החלק לילדים בגילך" (הייתי בן 9) - אחרי חודש אמרתי משעמם! רוצה יותר! הרבה יותר! 
 ואחת מהן, במקום להתווכח והלגיד זה מה שיש הזמינה אותי לחדרה ואמרה בוא ונדבר על מה שקראת - דיברנו ודיברנו ודיברנו - העיניים שלה התרחבו, היא הסתכלה עלי ואמרה - אתה יכול לקחת מה שבא לך!
 ולקחתי! אוי כמה לקחתי.

שניים שלשה כל שבוע לפעמים אפילו ארבעה. בעיקר מתורגמת, מדע בידיוני (תודה אייזיק אסימוב) כל מה שבא ליד.
ואמא שלי - היא צקצקה ושאלה - "אבל הני מה יהיה עם האנגלית שלך?" 
עניתי: "אמא בספריה אין ספרים באנגלית - כל מה שיש שם זה לתינוקות!"
 אז אמא טיכסה עצה - היא הלכה ומצאה חנות ספרים בעיר של דרום אפריקאים - שנקראה "the book store" ושם השאילו ספרים באנגלית תמורת תשלום - והיא התחילה להביא אותם הביתה - וקראתי הכול! קראתי בריטית, אמריקאית צרפתית מתורגמת מה שבא ליד.
 ואמא הצליחה להביא יותר ויותר ספרים כי היא תפרה את השמלות שלה מבורדה - וחסכה מעצמה המון דברים.
 וכשלא היה מקום בבית לספרים - היא ירדה לאתר בנייה בעיר "שיחדה" את הפועלים בארוחת צהרים של קובות ואורז והם הביאו בלוקים וקרשים ובנו ספרייה מאולתרת - ואני הייתי מאושר! 
לקנות ספר חדש היה אירוע די נדיר!
באותם ימים אימי לימדה בבית ספר ברמלה שרובו היה תלמידים ערבים וגם צוות ההוראה היה מורכב ברובו מערבים שהפכו למשפחתנו. אחד מאותם מורים שהיה מגיע לביתנו ראה את אהבתי לספרים - וביום אחד הוא הביא לי את העותק שהוא קיבל מאביו של ה"נסיך הקטן"  לא ידעתי מה זה, אז אמרתי תודה ורצתי לחדר לקרוא! וקראתי. בלילה בכיתי. אמא הגיעה לחדר, הסתכלה עלי, לא אמרה מילה התיישבה לידי ורק ליטפה את ראשי. היא ידעה מדוע אני בוכה. והייתי מאושר!

לספרייה הפסקתי ללכת בגיל 13 כי די סיימתי מה שהיה שם לקרוא - ואז כבר לקחתי את קו 66 לתל אביב - שם הסתובבתי בין חנויות ספרים מוזרות כמו "קדמת עדן", ובית אריאלה שהיה כמו היכל קודש - שם התוודעתי לעוד ספרות ועוד.
לקנות ספרים עדיין לא יכולתי כי היינו בסדר ולא יותר. גם לא העזתי לבקש, מנטליות של עני. חנויות ספרים שנתנו לשבת ולקרוא וספריות היו המקלט שלי.
היום אני אקדמאי, אני גר בבית שבו יש לי ספריה ענקית, אני אוהב ספרים בכול פורמט ואני קורא וכותב למחייתי - אבל עדיין כילד שבבית אין הרבה תמיד מוקיר את הספרניות ואת אותן חנויות ספרים שנתנו לי לשבת ולקרוא תמורת סידור ספרים ועוד מטלות שלא היה בהן צורך!
שבוע הספר הוא לכולן/ם - לא להוצאות ולא משום שזה מותג, תנו לכולן/ם להנות.
 

ד"ר הני זובידה (פתח תקוואי - היה פעם בפתח תקווה

נכתב על ידי

ד"ר הני זובידה

ד"ר הני זובידה, פעיל חברתי וראש החוג למדע המדינה, האקדמית עמק יזרעאל - ועורך הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה".

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: