השמיים הם לא הגבול עבור איגור ומיכאל
פורסם בתאריך:
איגור ומיכאל מבלים בטיפוס על בניינים גבוהים בפ"ת – תנו להם לעשות את זה – אל תנסו בעצמכם! " ברגע שאני נמצא למעלה, אתה מתרחק מכל מה שקורה למטה, אתה מתנתק, שם למעלה הרבה יותר שקט." בחו"ל אוהבים אותם מאד, צפו בסרטונים!
איגור מאמן כושר בן 26 ומיכאל בן 23 סטודנט לרפואה הם תושבי פתח תקווה שהבילוי שלהם הוא לטפס על הבניינים הגבוהים ביותר בפתח תקווה ולעשות שם פעלולים. בחו"ל משבחים אותם. פה בינתיים מביטים בהם בפה פתוח וכשרואים את התמונות והסרטונים, אפשר להבין מדוע.
שוחחתי עם איגור כדי להבין מדוע הם מטפסים למקומות גבוהים?
מדוע אתם עושים את זה?
דבר ראשון בשבילנו זה סוג של בילוי, דבר שני בשבילי אישית זה סוג של מדיטציה, כי ברגע שאני נמצא למעלה, אתה מתרחק מכל מה שקורה למטה, אתה מתנתק, שם למעלה הרבה יותר שקט.
זה סוג של מדיטציה, אתה עולה לשם, אין בני אדם, אין מכוניות, אין כלום, זה פשוט אתה עם עצמך למעלה.
אז אתה יכול לשבת שם למעלה, אבל למה פעלולים? זה לא מסוכן?
כשאני מפרסם את הדברים האלו למשל באינסטגרם, באינסטגרם כבר לפני יותר חצי שנה, התחלנו להתפרסם בעמודים בחו"ל עם 67,000 עוקבים בסדר גודל שונה לחלוטין מבארץ ושם לא הייתה לי תגובה שלילית אחת, לא בארה"ב ולא בשום מקום אחר, לא שמעתי ולו אפילו תגובה שלילית אחת.
לצערי פה בארץ, זה ממש מתחלק בחצי חצי ואפילו יותר מחצי מהתגובות הן תגובות שליליות – אני לא מתייחס לזה, זה לא מעליב אותי.
איך זה התחיל? מה גרם לכם לטפס על בניינים גבוהים?
אני מתאמן בגיל מאד קטן ועברתי הרבה מאד סוגי ספורט, פעם ראשונה שראיתי את הסוג ספורט הזה, אמרתי שאנחנו חייבים לנסות את זה, בשנייה שאתה מנסה - אתה מתמכר לזה.
אני יכול להגיד שזה סוג של התמכרות לאדרנלין, יש בזה סוג של התמכרות להרגשה הזו של התמכרות לאדרנלין שנמצא שם.
זה נחשב ענף ספורט?
בעיקרון כן, אפשר להגדיר את זה כענף ספורט, אם נלך לפי ההגדרה של ענף ספורט, ספורט זה שיש תחרות. יש לזה שם Urban exploring - חקר העירוניות.
זה לא מפחיד? אין לכם רגעי פחד לפני הפעלולים?
היום לא, אבל בהתחלה היו, זה פחות פחד מהגובה עצמו, זה יותר אינסטינקט של שמירה עצמית, שהגוף רגיל לשמור על עצמו, אבל ברגע שאתה נכנס להרגל – אין בעיה.
כשאנשים רואים אותך בפ"ת מה הם אומרים?
אני אישית, אני חושב שמיכאל לא, אף אחד לא אמר לנו שזה מסוכן ושנפסיק לעשות את זה.
הרבה פעמים אנשים חושבים שזה מגניב, עשיתי תרגיל בקניון הגדול שנקרא דגל, עברו אנשים מתחת לגשר, הסתכלו עלי עם פה פתוח, כן גרמנו להתלהבות, הם חייכו.
ומה עם המשפחה?
רוב המשפחה לא יודעת על זה ואמא שלי, בהתחלה זה מאד הפריע לה, היום היא כבר התרגלה.
ספר לנו מה בדיוק אתם עושים? איך אתם בוחרים את המיקום?
אנחנו מחפשים נקודה גבוהה, יש לנו כמה נקודות גבוהות, היום הנקודה הגבוהה ביותר בפתח תקווה היא בשוק, זה המגדלים החדשים עם המשולש למטה, מגדל כזה הוא בסביבות 40 קומות זה לא לאנשים שיש להם פחד גבהים. יש קניון לב העיר, יש קניון ברוך, יש בניין חדש ברחוב פרץ נפתלי ליד המשטרה, יש בניינים בשכונת אם המושבות, רוב הבניינים סגורים, אני חייב להדגיש שאנחנו לא פורצים, אם הבניין סגור, אז זה סגור ויש מספיק נקודות פתוחות שאין שום בעיה להיכנס לשם.
ראינו אתכם גם בגשר המיתרים
גשר המיתרים זה המקום הכי נגיש, אבל הכי רועש. עשינו את זה בשבת בערב, אנחנו מנסים כמה שפחות לבלוט.
בהתחלה אנחנו פשוט עולים, אם אנחנו רואים נקודה מסוימת, זוית מסוימת או שקיעה יפה שאני יכול לתפוס במצלמה אז אני חייב לעשות מזה תמונה.
האם יכול להיות שהצורך לעלות למקומות גבוהים נובע מרצון להתגבר על חשש ממקומות גבוהים?
זה גם עניין של להוכיח לעצמי שאני לא פוחד יותר, היה לי פחד גבהים קטסטרופלי כשהייתי ילד, זה הגיע למקומות שחששתי ללכת למורה הפרטית כשהייתי בן 15 באנגלית, כי היא הייתה גרה בקומה השמינית – שתבין עד לאן זה יכל להגיע. זה סוג של גם להוכיח לעצמי שאני מסוגל.
והוכחת?
אני חושב שהוכחתי, אני חושב שהתגברתי על רוב הפחדים שהיו לי – הצלחתי להתעלות עליהם.
תגובות