חוקרים משניידר והטכניון פיתחו שיטה לזיהוי חזרת לוקמיה בילדים לפני הופעת סימנים למחלה
השיטה החדשה מזהה את "טביעות האצבע" שהתאים הסרטניים הותירו אחריהם, במקום לחפש את התאים ששרדו בטיפול וכך מתריאה על סכנה להישנות המחלה גם כאשר מספר התאים הממאירים קטן מדי לגילוי ישיר. תגלית זו עתידה להשפיע מאד על שיטת המעקב בילדים חולי לוקמיה בעולם.
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
אחד החששות הגדולים ביותר של ילדים שחלו בלוקמיה ושל משפחותיהם הוא הישנות המחלה אחרי שהטיפול הסתיים ונדמה היה שהסרטן נעלם. מצב כזה עשוי להתרחש כאשר מספר התאים הסרטניים ששרדו בטיפול קטן מכדי לגלותם בשיטות הרגילות, מה שמוביל להכרזה שגויה על "תבוסת המחלה". גישה חדשנית שמציגים חוקרים ממרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית ומהטכניון עשויה לסייע לרופאים לזהות תאים סרטניים ששרדו בטיפול, גם כאשר מספרם מועט, וכך להזהיר בשלב מוקדם מאוד על סכנה לחזרת המחלה ועל הצורך בטיפול נוסף.
המחקר המשותף התפרסם בכתב העת הבין-לאומי HemaSphere בהוצאת האיגוד האירופי להמטולוגיה (EHA) והוא מתמקד בלוקמיה מיאלואידית חריפה- סוג אגרסיבי של סרטן דם בילדים. במחלה זו, המעקב אחר תאים סרטניים ששרדו בטיפול הוא אחד הכלים החשובים ביותר להערכת הסיכון להישנות הלוקמיה. מאחר שכאמור, קשה מאוד לזהות תאי סרטן בודדים שלא חוסלו בטיפול, קורה לעתים שתאים אלה מתפתחים למסה קריטית הגורמת להתפרצות מחודשת של המחלה בלי שהצוות הרפואי הצליח לנבא זאת.
המחברים הראשיים של המאמר הם ד"ר רותי שילה, חוקרת בכירה במערך ההמטו-אונקולוגי בשניידר ובמכון למחקר רפואי ע"ש פלסנשטיין, והסטודנטית דנה דיין, ממעבדתו של ד"ר יוסי מרובקה מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. החוקרים גילו כי לכל חולה לוקמיה קיים מעין "ברקוד גנטי" ייחודי, המורכב ממאות סמנים גנטיים זעירים המשותפים לכל תאי הסרטן שלו. זיהוי הברקוד הזה מאפשר לעקוב אחר תאי הלוקמיה בדיוק גבוה במיוחד, גם כאשר מספרם נמוך ביותר והם אינם מזוהים באמצעי האבחון המקובלים.
במסגרת המחקר פיתחו החוקרים את DAISY-MRD - שיטה חדשה המאפשרת לזהות את הברקוד הייחודי של תאי הלוקמיה ולעקוב אחריו במהלך הטיפול ולאחריו. הממצאים הראו כי הברקוד נשאר יציב לאורך זמן, גם לאחר הישנות המחלה. בנוסף נמצא כי השיטה הצליחה להבחין בין ברקוד של ילדים שחוו הישנות של המחלה לבין זה של ילדים שנשארו בריאים לאורך זמן, ולכן היא עשויה בעתיד לסייע בזיהוי מוקדם של מטופלים הנמצאים בסיכון מוגבר לחזרת הלוקמיה.
לדברי ד"ר רותי שילה: "במקום לחפש תא סרטני בודד אנחנו מחפשים את טביעת האצבע הגנטית הייחודית שלו. המשמעות היא שניתן לזהות סימנים לנוכחות שאריות מחלה גם במצבים שבהם הבדיקות המקובלות מתקשות לעשות זאת".
ד"ר יוסי מרובקה אמר כי "הברקודים הללו אמנם ייחודיים לכל חולה, אבל נמצאים בכל דגימה במינונים זעירים והיינו צריכים להתאמץ הרבה כדי לפתח שיטה חישובית שתצליח למצוא את המחט בערימת השחת. כתוצאה מכך הצלחנו לפתח שיטה חדשה שהיא בו זמנית, מדויקת יותר, זולה יותר וקלה יותר לתפעול מאשר השיטות הקיימות כיום".
פרופ' שי יזרעאלי, מנהל המערך ההמטו אונקולוגי בשניידר לשעבר וממובילי המחקר, אמר כי "אחד האתגרים הגדולים בטיפול בלוקמיה הוא לדעת אם המחלה באמת נעלמה או שמא נותרו בגוף תאים בודדים שעלולים לגרום לה לחזור. השיטה שפיתחנו מאפשרת לעקוב אחרי כל אוכלוסיית תאי הלוקמיה באמצעות הברקוד הגנטי הייחודי שלה, גם כאשר אי אפשר לזהות אותם באמצעים המקובלים". לדבריו, למחקר יש גם משמעות אישית והיסטורית מיוחדת: "המחקר הזה לא היה מתאפשר ללא חזונה של פרופ' רינה זייצוב ז"ל, מייסדת תחום ההמטולוגיה-אונקולוגיה ילדים בישראל. במקביל להקמת המחלקה הראשונה מסוגה בארץ היא הקפידה להקים בנק רקמות שבו נשמרו דגימות מחולי סרטן לאורך שנים. בזכות החזון הזה, אנחנו יכולים היום להשתמש בדגימות שנאספו לפני שנים רבות ולהפיק מהן תגליות שעשויות להשפיע על הטיפול בילדים ברחבי העולם."
.
החוקרים מדגישים כי נדרשים מחקרים נוספים ואימות של השיטה במרכזים רפואיים נוספים בעולם לפני שתיכנס לשימוש קליני שגרתי. עם זאת, הם סבורים כי הפוטנציאל של הגישה החדשה משמעותי וכי בעתיד היא עשויה להפוך לכלי מעקב סטנדרטי אחר לוקמיה בילדים, ואולי גם במבוגרים.
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות