לראשונה נחשפת בפתח תקווה: תערוכת "חיבוק אחרון":
קולם של אבות שכולים ממלחמת חרבות ברזל. בתמונה: אורן סמדג'ה, אביו של רב סמל עומר סמדג'ה ז"ל.
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
תערוכה ייחודית ומטלטלת תיפתח ברחבה המרכזית של קריית המוזיאונים יד לבנים, ותשמיע את קולם של 26 אבות שכולים, שילדיהם נרצחו או נפלו ב- 7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל. התערוכה מזמינה את המבקרים לעצור, להתייחד ולצאת למסע עמוק של זיכרון, כאב, אובדן, געגוע ואהבה שאין לה גבול.
היצירות בתערוכה מוצגות בפורמט גדול של 1.20×2.40 מטר, ובכל אחת מהן מופיע האב בביתו, בצילום שחור־לבן. הבחירה האמנותית בצילום נטול צבע מבטאת את תחושת האובדן ואת העובדה שמאז לכת הבן או הבת “הצבע יצא מהחיים”. לצד כל צילום מופיעים פרטי ההנצחה של הנופל או הנרצח, וכן ברקוד המוביל לעמוד ייעודי עם מידע נוסף ולסרטון וידאו אישי, שבו האב מספר בקולו על האסון, על מערכת היחסים עם בנו או ביתו, ובדגש על רגע של הזיכרון בחיבוק האחרון.
בין האבות המשתתפים בתערוכה נמנים גם דמויות מוכרות מהחברה הישראלית, ובהן דדי שמחי, איל אשל ואורן סמדג'ה.
היוצרת, הצלמת והאוצרת יפעת פאר, הפועלת בשנים האחרונות בזירה האמנותית סביב זיכרון, הנצחה וקשר הורה–ילד, יצרה בעבר תערוכה שעסקה באימהות שכולות וברגע של החיבוק האחרון, תערוכה שזכתה לחשיפה בינלאומית והוצגה בלונדון, בארגנטינה ובאו"ם.
יפעת פאר יוצרת ואוצרת התערוכה ׳חיבוק אחרון׳: "פגשתי אבות עם צורך עז להשאיר חותם של ילדיהם, להיאחז בזיכרון של הילד או הילדה שלהם ולוודא שהם לא יישכחו. מהרגע הראשון היה ברור שזה לא עוד תיעוד אלא שותפות עמוקה. האבות פתחו את הבית, את הלב ואת הסיפור האישי שלהם, והתמסרו לתהליך היצירה באומץ ובכנות נדירה. כל צילום, כל מילה וכל מבט נולדו מתוך אהבה גדולה ורצון עיקש לומר: הילדים והילדות שלנו היו כאן, והם יישאר כאן."
טקס הפתיחה הרשמי התקיים ביום, .1.2026 בשעה 19:00 באודיטוריום יד לבנים, ויימשך כחצי שעה. מיד לאחר הטקס תיפתח התערוכה לקהל הרחב, והיא תהיה פתוחה עד סוף ינואר 2026.
בין הנואמים בטקס הפתיחה: תושב העיר, אלן גרש, תושב העיר ואביו של רס"ל משה מירון גרש ז"ל; איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל; עמית זנדר אביה של נועה זנדר ז"ל ,יפעת פאר, יוצרת ומפיקת התערוכה "חיבוק אחרון” ו־רמי גרינברג, ראש עיריית פתח תקווה.
"חיבוק אחרון” היא תערוכה שנוגעת בלב ומבקשת לעצור לרגע את השגרה, להביט בעיניים של האבות, ולהתחבר לעומק החוויה האנושית של אובדן, זיכרון ואהבה שאינה מסתיימת.
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות