דני יבלונסקי, בעלי וידאו דן לשעבר הלך לעולמו
פרידה אישית מדני. כתב: צור חכמון
פורסם בתאריך:
דני יבלונסקי היה חבר קרוב שלי, ובכאב גדול התבשרתי על לכתו לאחר סיבוך של מחלה קשה וארורה.
לפני מספר ימים, זכיתי לפגוש אותו עת ביקר אותי עם רעייתו ציפי ובתו הגדולה. ימים לאחר מכן הבעתי בפניו בשיחת טלפון את עמדותיי באשר למחלתו והבטחתי לו שאבוא לבקרו.
ההיכרות בינינו החלה בשנת 1985 תקופה משמעותית בחיי המקצועיים והאישיים.
באותם ימים יזמתי, הקמתי וערכתי את עיתון מלאבס. עוד לפני שהעיתון הספיק “להתחמם”, כבר בגיליון השלישי ממש, נכנס למשרדי אותו שמנצ’יק חייכן, במכנסיים קצרים, התיישב מולי וביקש לרכוש חבילת פרסום שנתית.
בדיעבד, אני יכול לומר שזו הייתה כנראה העסקה המשמעותית הראשונה שנעשתה בעיתון.
האמת? לא באמת ידעתי אז איך לתמחר את ההצעה או איך “לאכול” אותה. אבל דני ידע.
הוא היה חד, חדשן, בטוח בדרך, ולא היסס לרכוש את חבילת הפרסום.
אותה חבילה התעדכנה והתנהלה ארבע שנים רצופות, לאורך כל התקופה בה החזקתי בעיתון. כבר אז היה ברור לי שמדובר באדם שמזהה הזדמנויות לפני כולם שכן היו הם ימי הזוהר של העיתון מלאבס.
עם השנים ובעבודה המשותפת, היחסים הלכו והתהדקו.
המפגשים עם דני הפכו קרובים יותר, אישיים יותר, חבריים יותר. צברנו חוויות והרווחתי שעות דני מרגשות ומשעשעות.
לאט־לאט נוצרה סביב העיתון חבורה מיוחדת של מפרסמים ובעלי עסקים,
שהיו מגיעים בכל יום רביעי, לקראת סגירת הגיליון,
כדי להשלים, לתקן ולעדכן מודעות אבל לא פחות מכך, כדי לפגוש זה את זה.
כך נולדה מסגרת חברתית אמיתית, חמה ומלוכדת, חברות שנמשכת עד היום הזה.
דני ידע לתחזק את החבורה הזו.
הוא היה מעורב, נוכח, מחבר בין אנשים,
נהג בכבוד בכל אחד ואחת,
ונדיבות ליבו הייתה לשם דבר.
כשהיה צריך לעזור – לחבר, לאדם או לעסק
דני היה שם, בלי רעש ובלי דרמה.
במקביל, דני היה איש חזון ויזם אמיתי.
לאחר שירותו הצבאי בחיל האוויר כטכנאי וכצלם,
הקים בפתח־תקווה את חנות הווידאו הראשונה שלו
בתקופה שבה הווידאו היה עדיין בחיתוליו.
הוא הבין מוקדם מאוד שזה העתיד.
דני הביא כמויות גדולות של סרטי איכות,
והציע לתושבי העיר מודל מנויים פורץ דרך:
במחיר של כרטיס קולנוע אחד
צפייה ביתית בסלון, עם כל המשפחה, בסרטים עדכניים וייחודיים.
בהמשך פתח סניפים נוספים מעוצבים בכל רחבי העיר.
הוא פיזר מכונות אוטומטיות להשכרת סרטים,
כדי לאפשר לכל אחד ליהנות מחוויית הצפייה, כמעט בכל רגע נתון.
כאשר עידן הווידאו הגיע לסיומו, לאחר כ־20–25 שנים,
דני לא עצר.
כדרכו, הוא המשיך הלאה, יזם, פעל ונכנס לעולמות ועסקים נוספים
תמיד עם סקרנות, תעוזה ואהבה לעשייה.
ומעל הכול, דני היה איש משפחה.
הוא גידל את ילדיו בגאווה גדולה והיה כרוך באהבת אמת לאשתו ציפי, בת העיר.
משפחה, חברים ואנשים – זה היה מרכז חייו.
כך אזכור אותו:
אדם של חזון ושל מעשה,
של חברויות אמיתיות,
של לב רחב, כבוד ואנושיות.
יהי זכרו ברוך.
הלוויתו תתקיים היום יום רביעי ה-17/12 במושב מגשימים.
מסיבות אישיות איעדר מהלוויה אולם אפקוד את המשפחה בשבעה ולאחר מכן אתייחד על קברו – לשיחת אמת. לך לשלום דני – תחסר לי מאד.
תגובות