שנתיים אחרי הטבח: תמונת כאב לאומית

ישראל מציינת שנתיים מאז השבת השחורה של טבח השביעי לאוקטובר. בשבי החמאס עדיין 48 חטופים וחללים בהם גופתה של ענבר הימן ז"ל מפ"ת. צילום: נוצר ע"י AI

פורסם בתאריך: 07/10/2025 12:48    נכתב על ידי: אסף פרידור

---

שנתיים לאחר ה־7 באוקטובר, מציג המוסד לביטוח לאומי נתונים קשים ובלתי נתפסים, המשרטטים את עומק השבר החברתי והאנושי שישראל עדיין מתמודדת עמו מדי יום.

למרבה הצער, משפחות רבות בפתח תקווה, איבדו את יקירהם ב-7/10 ובמלחמת חרבות ברזל. זהו יום קשה במיוחד עבורם ועבור משפחות החטופים.

בשבי חמאס נותרו 48 חטופים, בהם חטופים חיים וחללים וכן, אזרחים ואזרחיות שגורלם אינו נודע. גופתה של ענבר הימן ז"ל, תושבת פתח תקווה שנחטפה ונרצחה, עדיין מוחזקת בידי ארגון הטרור חמאס.

על פי נתוני הביטוח הלאומי, 978 אזרחים נרצחו בפיגועים ובאירועי הטרור מאז אותו יום שחור – בהם 62 ילדים ובני נוער ו־84 אזרחים זרים. מדובר באובדן בקנה מידה לאומי, החוצה מגזרים, ערים ויישובים.

לצד מעגל האובדן, יותר מ־80 אלף ישראלים הוכרו כנפגעי פעולות איבה, רובם בשל פגיעות נפשיות. מדובר בעשרות אלפי משפחות שנושאות את הטראומה לחיי היומיום, לעיתים בלי יכולת לחזור לשגרה.

הפילוח מצביע על ממדים חסרי תקדים: מתוך 978 הנרצחים, 636 גברים ו־342 נשים. בין הילדים שנרצחו: 6 פעוטות בני 0–3, חמישה בני 4–6, שישה בני 7–10, 18 בני 11–14 ו־27 בני 15–18.

ביום הטבח עצמו, 7 באוקטובר 2023, נרצחו 778 אזרחים, בהם 70 זרים. במהלך חודשי המלחמה נוספו עוד 200 אזרחים שנרצחו, בהם 14 זרים.
ביום הטבח לבדו נרשמו למעלה מ־70 אלף נפגעי פעולות איבה, ועוד כ־7,200 במהלך המלחמה כולה.
בהמשך, גם במבצע "עם כלביא", נפגעו 1,176 אזרחים, מהם 30 שנרצחו, כולל שישה אזרחים זרים.

הפגיעה הנפשית מתמשכת ומתרחבת. מבין כלל הנפגעים, 36,315 הגישו בקשות לנכות, ול־33,983 כבר נקבעה דרגת נכות:

• 30,462 על בסיס נפשי בלבד

• 1,592 על רקע פיזי בלבד

• 1,929 על פגיעות פיזיות ונפשיות משולבות
  בקרב הנפגעים נמנים גם 24 קטועי גפיים, עדות מוחשית לעומק הפציעה בגוף ובנפש גם יחד.

מעגלי השכול התרחבו בממדים שלא נראו כמותם:

• 1,114 יתומים – בהם 331 ילדים מתחת לגיל 18

• 267 בני זוג שהתאלמנו (67 אלמנים ו־200 אלמנות)

• 1,174 הורים שכולים – מהם 152 איבדו את כל ילדיהם

• 2,170 אחים ואחיות שכולים, עדות נוספת לרוחב הכאב בחברה הישראלית.

אלו אינם רק מספרים. אלו שמות, פנים, קולות, קהילות שלמות שנקרעו ומנסות להיבנות מחדש. שנתיים אחרי, ישראל נושאת בתוכה את כאב אותו יום ארור — ואת הנחישות שלא לשכוח.