"אתה מוזמן להזמין אותי לשימוע": מורה מפתח תקווה קורא תיגר ומביע את דעתו
"התחושה - אם אתה לא הולך עם קו מסוים, ישר נכנסים בך" - צפו
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
מורים ומורות, מנהלות ומנהלי בתי ספר מכל רחבי הארץ הפיצו בשבועיים האחרונים שני סרטונים הקוראים להפסיק את המלחמה ולהשיב את החטופים.
בהודעה קבוצת מנהלי בתי ספר ואנשי חינוך שהפיצו נכתב: "מתוך אחריות חינוכית ומוסרית אנו קוראים להפסקת המלחמה ולהשבת כל החטופים באופן מיידי. אנחנו, מנהלות ומנהלי בתי ספר, מצטרפים לחברינו ומשמיעים בקול ברור את מחויבותנו לאהבת האדם, לכבוד האדם ולחמלה.
כך מורה חוק החינוך הממלכתי וכך קובעת מגילת העצמאות. לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים'".
שניר פלג, מורה ואיש חינוך, תושב פ"ת העלה לרשתות החברתיות סרטון שזכה לצפיות רבות שבו הוא אומר:
"מה קורה יואב קיש? שמעתי שהחלטת להזמין לבירור ולשימוע את כל המורים ואני צוות ההורא ה שיצאו בעד להפסקת הלחימה ושחרור החטופים. אם אתה חושב שתשתיק את אנשי ההוראה, אתה טועה.
גם מכאן אנ מודיע לך, אני מודיע לכולם: אני בעדד הפסקת הלחימה ושחרור החטופים:. אתה מוזמן להזמין אותי לשימוע."
v
שוחחנו עם המורה:
פרסמת סרטון אמיץ
"אני לא חושב שזה אמיץ, אני באמת לא חושב שמישהו היה מפטר אותי או מזמין אותי לשימוע על זה. אני חושב שזה שאני מביע את דעתי ברשתות החברתיות זה לגיטימי לגמרי".
מה הניע אותך לפרסם את הסרטון?
"אמרתי פשוט את דעתי שאני חושב שמורה צריך להביע את דעתו בלי פחד מחוץ לבית הספר.
הוא לא צריך לפחד להביע את דעתו ולא צריך להלך עליו אימים. אם הוא ימני או שמאלני הוא צריך להגיד את מה שהוא חושב. מן הסתם בבית הספר זה לא צריך להיות כך, אך מחוץ לבית הספר ברשתות החברתיות אין שום בעיה עם זה, אבל התחושה הכללית היא שאם אתה לא הולך עם קו מסוים, אז ישר "נכנסים" בך, מחפשים אותך וזה מרגיז מאד, בן אדם הוא כמו כל אחד אחר ויש לו את הדעות שלו וזה בסדר להביע אותן ברשתות החברתיות וזה נראה לי הכי נכון והכי טבעי".
"חשבתי על זה וראיתי מורה שאני מכיר מת"א שפרסמה פוסט, אז אמרתי לעצמי ניקח את זה צעד קדימה ונעלה סרטון.
בעיני זה דבר לגיטימי לגמרי, למה שלא אביע את דעתי. מה הבעיה שמורה אומר את דעתו.
מנהלת בית ספר מת"א שהתפטרה מתפקידה מתפקידה עשתה קמפיין במשך שנה - שנתיים. הכל לכאורה, לפי הכתבה של יוסי מזרחי בערוץ 12, אני לא נכנס לעניין הזה, אני מבדיל בין תחושתי שיש פה סוג של מקרתיזם שמחפשים את המורים לקמפיין.
השאלה היא איפה הגבול בין קמפיין להבעת דעה לגיטימית ברשת.
האם הסרטון הזה של המורים האלו הוא סוג של קמפיין?
מה נאמר שם בסך הכל? תמיכה בשחרור החטופים והפסקת המלחמה, שר החינוך אמר שהוא מזמין את אנשי ההוראה שהשתתפו בסרטון לבירור, אז אמרתי לעצמי אוקיי, אז אני אביע את דעתי. דעתי לגיטימית לגמרי והבעתי את דעתי. לא חשבתי שזה יעשה רעש כזה גדול. כנראה שיש הרבה אנשים שמזדהים עם הסרטון הזה".
איך אתמה רואה שהסרטון עשה רעש?
"הסרטון הגיע לסטטוסים מצייצים, גם בטוויטר הוא תפס והיו לא מעט תגובות וזה הפך לויראלי. ללא רואה בזה מהו שחוצה קוים, לדעתי".
מצד אחד אתה אומר יש כאן תחושה של מקרתיזם, מצד שני – אתה אומר: מותר לי להביע את דעתי. לא שיש בכך סתירה
"אני חושב שמותר לי להביע את דעתי, אבל התחושה היא שיש מי שמחפש מורים ואנשי הוראה שחורגים מהקו המדיני/ הממשלתי ומביעים דעתם בנושא הזה וזה מעצבן.
אני רוצה להביע את דעתי, אני רוצה חופש לומר את דעתי כמורה ואיש חינוך שבעל דעה, אתה לא יכול לסתום לי את הפה לנוכח מה שאתה רואה שקורה כעוול במדינה,אתה לא יכול לסתום לי את הפה, אסור לך, לדעתי זה אפילו לגיטימי לדבר ולזעוק."
אתה לא מביע את דעתך בזמן העבודה ואתה עושה את זה כאיש חינוך או כאזרח?
." לא, אני לא עושה את זה כאיש חינוך. אני עושה את זה כבן אדם, אזרח, שבמקרה גם מלמד, אבל זה שאני מורה - לא אומר שאני לא יכול להביע את דעתי.
. אני מורה אז אני צריך מה? לסתום את הפה? לא להביע את דעתי בכלל? למה?"
אתה אומר: אני לא צריך לגזור על עצמי שתיקה.
"זה לדיוק העניין, מותר לי לקום ולומר ברשת, מן הסתם ההתנהלות בכיתה צריכה להיות אחרת. אבל ברשת החברתית, שזה המקום שלי, הפתוח שלי, לומר אני מזדהה עם א', ב', ג', אני מתנגד למדיניות א', ב', ג', אני תומך במדיניות כזו או אחרת שמנוגדת למשהו אחר וכהנה וכהנה, וזה לגיטימי וזו זכותי וזה מה שאני עושה. אז הסרטון הזה בא להגיד: אוקיי, נראה אותם עכשיו מעזים לגעת בי או לדבר איתי, או לפגוע בי, או לפגוע בזכויות שלי, אוקיי? כי זה לא בכיתה".
אגב, במקרה של מורה לאזרחות, זה שונה לחלוטין
"מורה לאזרחות צריך לעורר דיון פוליטי. צריך לעורר דיון כלשהו , ואתה יודע, בסופו של דבר, כשאתה מנהל דיון בין תלמידים, אתה גם איפשהו גם אומר את דעתך, או יש איזה, אתה מתווה איזה כיוון. האם זה נכון או לא? יכול להיות שמדובר בתלמידי תיכון, זה יותר פתוח. אני מורה בבית ספר יסודי, וזה אחרת לגמרי בגילאים האלה, אתה מבין? כן. אתה לא נוגע בנושאים האלה כל כך".
אז מה אתה מלמד?
"אני מחנך כיתה, ואני מלמד שפה, ומלמד מחשבים. אבל אני גם מחנך, אז מתי שיש שיעורי חינוך, אנחנו מדברים על דברים. אז מדברים קצת על האקטואליה. כן, אבל אתה יודע, לא נכנסים לעומק הפוליטיקה, זה לא גילאים שמדברים איתם על זה.
אני מאמין שאם הייתי מורה בתיכון, השיח הזה היה עולה בכל מקרה, כי נערים יותר מעורבים בכל העניינים האלה מתלמידים ביסודי. לימודים ביסודי זה משהו אחר. אתה צריך לתת להם ערכים מסוימים, לתת להם את הבסיס של החיים שלהם כאזרחים. כשהם מגיעים לתיכון, כבר יש להם את הדעות הפוליטיות שלהם, לחלקם. חלקם לא מגובשים, עדיין זה לא מגובש. אבל כן, בסופו של דבר זה שונה. חינוך יסודי הוא שונה מחינוך בתיכון. ביסודי אין ממש אזרחות, יש מולדת, יש דברים כאלה. בשיעורי אזרחות בתיכון, מן הסתם השיח הזה עולה, כי אתה לא יכול להתעלם ממה שקורה במדינה".
יכול להיות שזה לא רק כנגד מורים, זה גם היה עכשיו עם האומנים, יש מכתב של רופאים, יש מכתב של אנשים.
"נכון, אבל עוד פעם, אני חושב שמורה, יש פה רגישות יותר מדי, יש רגישות אחרת. מורה, אתה במדינה מאוד טעונה, ומורים, לא רק אחראים על ילדים, הם אנשי קשר לכל הגורמים מסביב, מחנכים, אני מדבר על מחנכי כיתות. יש לך הורים, יש לך תלמידים, יש לך את הקהילה, אוקיי?, כולם פה, אתה צריך להתייחס לכולם, להיות רגיש לכולם, להיות רגיש לאיפה שאתה נמצא, אוקיי? ולא לעשות דברים שיתריסו או יפגעו בקהילה. זה משהו אחד. אבל לבוא ובפייסבוק שלי, להביע את דעתי, שהיא לא קיצונית, היא דעה לגיטימית. אני לא פה עכשיו אומר דעות שמערערות את יסוד קיומה של המדינה, בסדר? אני לא הולך למקומות האלה. או שאומר מסרים אנטי-ציוניים, אנטי-יהודיים, אוקיי? לא, זה לא. המסר הוא פשוט. אני תומך בסיום המלחמה, אני תומך בשבוע החטופים. אין דבר יותר לגיטימי והומני מזה, זה הבסיס. להביע את דעתך, אוקיי? וזה מה שעשיתי. הבעתי את דעתי, לא רק המוסרית, אני חושב שהיא במקום מסוים גם מיינסטרים.
לא הבעתי דעות קיצוניות. תקשיב, אם הייתי עכשיו בא ואומר משהו אנטי-ציוני קיצוני, אוקיי? לא נותן דוגמאות עכשיו, כדי לומר את זה. אבל אומר משהו שעלול באמת לגמרי, רגע, זה מורה בישראל? מורה בבית ספר יהודי? זו דעה לגיטימית, הומנית, מוסרית. חטופים צריכים לחזור הביתה, המלחמה צריכה להסתיים. המלחמה הזאת היא לטעמי פוליטית, במידה מסוימת, היא צריכה להסתיים, חטופים צריכים לחזור הביתה, המלחמה הזו פוליטית במידה מסוימת וואחרי זה נעשה מה שצריך לעשות.
דעתי האישית שאנחנו מורחים את זה ומורחים את זה, ולא נשיג את החטופים, זו דעתי האישית, לכן אמרתי את זה".
קיבלת תגובות מיוחדות מבית ספר, ממשרד החינוך, ממישהו?
" לא, לא, לא קיבלתי. אני לא חושב שזה הייתי גם צריך לקבל את זה. א אמרתי שום דבר חריג."
בכל זאת זה עשה איזשהו באז מסוים, באז חיובי
"אני חושב, בסך הכל. כי אני חושב שאמרתי את דעתי בצורה הגיונית ומוסרית. לא באתי לעשות דווקא, או לפגוע בערכי היסוד של המדינה כמדינה. באתי להביע עמדה מוסרית כאדם, לא כמורה, כאזרח מדינת ישראל. עזוב את זה שאני מורה, אני אזרח מדינת ישראל. אני אזרח המדינה, ובאתי להביע עמדה מוסרית, הגיונית, שאומרת אנחנו בעד שחרור החטופים וסיוע מלחמה, כדי שהחטופים יחזקו הביתה, שהמדינה הזאת תשתקם, ותצא לדרך חדשה. אני לא באתי ואמרתי דעות על נתניהו, או דעות על מישהו אחר. לא באתי וצעקתי שמישהו צריך להתטר, הוא היה ללכת הביתה. לא עשיתי את הדברים האלה, אמרתי דבר מאוד מאוד פשוט בסרטון הזה. אני בעד סיום המלחמה, וסיוע שחרור חטופים. זה הדבר הכי מוסרי והגיוני בעיניי.
איך אתה מסביר בכל זאת שהיו לסרטון הרבה צפיות ותגובות?
"כי יש תחושה מסוימת, שאני שם את זה במרכאות, מקרטיזם, תחושה מסוימת שהם מחפשים אנשי חינוך. שאנשי חינוך צריכים להיזהר בדבריהם. עכשיו, אני מסכים שאנשי חינוך צריכים להיות רגישים, רגישים למה שיוצא להם מהפה גם ברשתות החברתיות, כי הרבה רואים את זה. אבל אני אדם מוסרי, ואני הבעתי עמדה מוסרית".
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות