מוצ"ש בכיכר גורן: הפגנה ופאנל עם מובילי המחאה. המפגינים קראו לשחרור החטופים: "את כולם עכשיו"
צפו בסרטונים.
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
מאוח תושבים השתתפו במוצ"ש (שלשום) בהפגנה בכיכר גורן בעיר למען שחרור החטופים, הליכה לבחירות והגנה על הדמוקרטיה מפני ההפיכה המשטרית.
בהפגנה השתתפו, כפי שדיווחנו, חברת הכנסת נעמה לזימי מהעבודה, חלק ממובילי המחאה הארצית והזמרת אחינועם ניני.
לאחר ההפגנה התקיימה תהלוכה באזור הכיכר ובה המפגינים קראו קריאה לשחרור החטופים: "את כולם, עכשיו".
;
במהלך ההפגנה התקיים פאנל שבו מובילי המחאה נשאלו והשיבו לשאלות.
חברת הכנסת נעמה לזימי (הדמוקרטים) אמרה: "ערב טוב, מחאת כיכר גורן!
שנתיים השבוע לנאום ההפיכה של יריב לוין.
יריב לוין, אם יש משהו אחד שאני רוצה לומר לך תודה עליו, זה שאמרת לנו במסיבת עיתונאים בדיוק מה התוכניות שלכם.
הערתם אותנו!
הערתם אותנו מיליוני ישראלים שהבינו שהממשלה הזאת היא חורבן המדינה. הדמוקרטיה השברירית שלנו זקוקה לנו גם היום. אבל לא רק הדמוקרטיה ומערכות השלטון והחוק, הערכים והנורמות שלנו שאבדו וצריכים שנחזיר אותם, שנחדש אותם ושנבנה אותם מחדש.
אני רוצה שנדמיין רגע את היום שאחרי, נאחז חזק בתיקון ובריפוי למען התקווה.
נדמיין את חיזוק הדמוקרטיה הישראלית, את שיקום השירות הציבורי, את ההסדר המדיני וברית אזורית של המתונים, נדמיין את היום שאחרי.
נדמיין את משפט הצדק שיעשה פה סדר.
נדמיין את ההכרעות: חוק גיוס שוויוני, מנהלת לחינוך דמוקרטי, חיזוק החינוך הממלכתי והציבורי, הגבלת הכהונה, ביטול חוק הלאומי,תיקון בריאות הנפש,, פתרון לדיור הציבורי.
תדמיינו את היום שאחרי כי אנחנו כולנו נביא את היום שאחרי.
תודה רבה רבה, אני מעריצה אתכם".
הזמרת אחינועם ניני: "התפקיד של האומן זה לייצר מציאות וגם להצביע לכיוון שאליו המציאות יכולה להגיע. אפילו אם זה חלום, אבל מתחילים עם חלום ואז מגשימים אותו, בלי חלום אי אפשר להגיע להגשמה.
אז אני אומרת דברים שאולי עד עכשיו פחות נאמרו. אני אמא לחיילת קרבית, אני דואגת לה מאוד מאוד אז כמובן שאני מזדהה עם כל מה שנאמר על חוק הגיוס וחוק ההשתלטות וכל הדברים האלה.
אבל, בסופו של דבר, מה אני באמת רוצה? אני לא רוצה שיהיה שום צורך שהילדה שלי תילחם ושאף ילד או ילדה ילחמו במדינה הזאת, זה אומר שאני רוצה שלום! אני רוצה שלום, אני מאמינה בשלום. עכשיו, אני יודעת שזו מילה שלא אומרים אותה עכשיו אבל אני מתעקשת להגיד אותה כי מבחינתי היא החזון האוטופי של מדינת ישראל. מדינת ישראל צריכה ויכולה לחיות בשלום עם שכניה, הסכם איזורי, ברית איזורית, כן, שלום עם שכנינו כי אחרת, לדעתי, אין לנו סיכוי להיות פה והאויב הגדול שלנו היא העובדה שילדנו יבחרו לחיות במקום אחר, הם לא ירצו להיות פה.
אני רוצה להיות פה, אתם רוצים להיות פה כדי שהם ירצו להיות פה, אנחנו צריכים לייצר להם בית, ש(בו) הם יכולים לחשוב על עתיד אחר עבור ילדיהם. ילדינו וילדיהם יחיו כאן בשלום ולכן באתי עם הסוויטשירט שלי של ״שלום״ של סמירה עוואד (?), שהפונט הוא בעברית וערבית יחד. אני מאמינה בזה. אני רוצה לראות את סיום המלחמה בעזה מיד! ואני, ונמאס לי גם, באמת, אני לא יכולה לסבול בתור בן אדם רגיש ואמא, את חוסר היכולת של אנשים לראות ולהכיר בכאבם של האנשים מעבר לגבול. לא, אני רואה את כאבם כמו שאני רוצה שיראו את כאבי. אני אומרת לאנשים: אם אתה לא מסוגל לראות את הטרגדיה של השכן שלך, אל תהיה מופתע שהוא לא רואה את הטרגדיה שלך, אל תהיה מופתע שאנשים מכחישים את השביעי לאוקטובר, אל תהיה מופתע... סליחה, לא אל תהיו מופתעים שאנשים תולשים את התמונות של החטופים בכל העולם, ואני בעולם אז אני רואה, אל תהיו מופתעים,
מסתכלים עלינו פה ורואים שבמדיה שלנו לא מראים שום דבר ממה שקורה בעזה, לא אכפת לרוב הציבור הישראלי מהסבל של השכנים שלנו, הם לא רואים שיש להם חפים מפשע ויש שם חפים מפשע! כתוצאה מזה, מה קורה? רואים אותנו כאשמים, לא רואים כאן חפים מפשע! מבחינתם החטופים אשמים, החיילים אשמים, כולם אשמים. אנחנו מראות אחד של השני. ואני אומרת תהיה אמיץ מספיק בשביל להיות הראשון להביע אמפתיה ואהבה לשני, היה הראשון ותראה את זה חוזר אליך. זה חוזר בטוב, ככה כתוב בכתובים, במקרא, בדת שלנו, באמונה שלנו ובתרבות שלנו – ואהבת לרעך כמוך, באופן הכי רחב של המילה. אני מאמינה בזה וגם בשלום כדי שנוכל לחיות פה".
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות