משפחת מאירי, עולם הספורט ותושבי פתח תקווה נפרדים ממשה מאירי ז"ל
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
משה מאירי, דמות מוכרת בעולם הספורט והבריאות בפתח תקווה, מאמן שגידל דורות של שחקני כדורגל, ומי שנבחר בעבר ליקיר העיר פתח תקווה וליקיר מכבי ישראל, הלך לעולמו. ביום שלישי האחרון בגיל 80,
מאירי ז"ל היה מאושפז לאחרונה בבית חולים ונפטר, בן 80 היה במותו.
מאירי החל את דרכו במחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה, אך נאלץ לפרוש כבר בגיל 18 בשל פציעה מורכבת, לאחר מכן, אימן בקבוצות רבות: במכבי והפועל פתח תקווה, הפועל רמת גן, מכבי רמת עמידר, מכבי יבנה, מכבי שעריים, הפועל טבריה, בית"ר נתניה.
מאירי אימן בנבחרות הילדים, הנערים והנוער של ישראל.
בנוסף, שימש מאירי פרשן כדורגל והתמחה בכדורגל הגרמני.
במקביל כיהן מאירי בתפקידי ניהול במסגרת קופת חולים מאוחדת.
בשנת 2017 קיבל כאמור את אות יקיר העיר פתח תקווה ובשנת 2019 קיבל את עיטור יקיר מכבי ישראל.
כ-1000 איש הגיעו ללוות את מאירי בדרכו האחרונה, ביניהם דמויות מרכזיות בעולם הכדורגל הישראלי: מאמן נבחרת ישראל רן בן שמעון, יו”ר המנהלת ארז כלפון, אלונה ברקת, יעקב שחר, ערן זהבי, ברק אברמוב, ברק יצחקי, כפיר אדרי, שלמה שרף, בוני גינצבורג, משה דמאיו, אלישע לוי, שרן ייני, אלי אוחנה, משה סיני, ז’רקו לאזטיץ’ מאמן מכבי ת”א, מיכאל זנדברג, אמיר שלח, חיים רביבו, מנכ”ל ההתאחדות לכדורגל ניב גולדשטיין, עומר גולן, יואב זיו, אורי אוזן, פרדי דוד, עוזי מור, תום יונאי, יריב טפר, אריאל שיימן, עופר פביאן ועוד רבים וטובים שהגיעו כדי לתת כבוד אחרון לאיש הכדורגל הוותיק, שהשפיע במהלך חייו על כל כך הרבה אנשים.
משה מאירי ז"ל הותיר אחריו אישה ו-3 ילדים. ישראלה, מורן ואלעד.
בלוויה מורן נשא הספד מרגש:
אבא יקר ואהוב,
אני עומד כאן על כתפיך, הכתפיים שנשאו אותנו למרחקים ארוכים.
הכתפיים מהם ירדנו אתמול וכעת עלינו לצעוד לבד.
כתפים שנעו בכוחה של אהבה ומסירות.
היית האבא הכי טוב בעולם. היית עולם מלא עבורנו.
ביום הולדתך,, לפני ארבעה חודשים, ברכתי אותך בסוף דברי בבריאות והוספתי בחוש הומור: שאמא תפסיק לפחד שתעשה לה בלאגן, ותאפשר לך סוף סוף להוציא דברים מהארון".
לפני כחודש אבא חלה. לא משהו מיוחד, הרגיש רע מאד. לאחר כמה ימים, אושפז.
החודש האחרון לא היה קל עבורו ועבורנו. היה בו שיעור שלא אשכח כל חיי.
מי שלא ראה את מסירותה של אמא, לא ראה מסירות מימיו. הצוותים הרפואיים לא הפסיקו להתפעל. היא לא עזבה אותך לרגע.
ביומיים האחרונים אלעד לא ויתר. לא עזב את מיטתו גם בלילה.
עקב אחרי המדדים ובכל שינוי קטן קרא לרופא.
מאיר אחיך האהוב וישראלה, עשו הכל כדי שנוכל לזכות ברגעי איכות נוספים איתך.
אבא נלחם, אבל להערכתי, משהבין שלא יוכל לחזור לחיים כפי שהיו, החליט לפרוש בשיא.
אנחנו מקבלים אלפי הודעות תמיכה ואנחנו אסירי תודה על כך.
בלילה קיבלתי הודעה ממיצ' גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב, שהיטיב לתאר את אבא, אקריא חלק מהדברים שכתב:
עבורי אביך היה יהודי ציוני אירופאי מקורי, הסמל והדוגמא הטובה ביותר של עצמנו.
הוא היה חזק, עדין, חכם, פשוט, ריאלי, אופטימי.
לא הכרתי את מכבי ללא אביך.
הוא היה שם עבורי מההתחלה בכל התקופה שלי במכבי, כמו אבא של מכבי גאה.
החיוך שלו עזאר לי לעבור רגעים קשים וגרם לי לתענוג ומשמעות.
עבורי תמיד יהיה כיסא ריק בבלומפילד.
אבא שלך הביא לעולם יותר ממה שהוא לקח, משהו נדיר, משהו להיות גאה בו, ללמוד ממנו ולזכור ממנו.
מורן ממשיך בהספד המרגש: "אבא היה אציל נפש. היו לו דרכים לימי חול ודרכים לשבת. לא נסע מעולם לי דמקום שיש בו בכית כנסת בשבת. כשאימן את הפועל רמת גןם והשפוט הפסיק את המשחק בתוצאה 6:1 בדקה ה-80 בשל גשם. אבא ליווה אותו לרכב כדי לוודא אותו שלא יפגעו בו.
איש חכם, אהבתי להתייעץ אייתו וגדולתו באה לידי ביטויח כשידע גם לתת לי בטחון ולהגיד לי אתה מספיק חכם ומנוסה כדי לקחת הפעם החלטה ללא העצה שלי.
הוא היה הטלפון הראשון שלי אחרי כל משחק, לפעמים גם במחצית.
תמיד אהבתי לשמוע את הניתוחש לו, גם כשת מיד היה מתחיל בביקורת על הדברים הלא טובים, גם בניצחונות גדולים. הייתה לו את טביעת העין הכי טובה שהכרתי, כשחיווה את דעתו, ידעתי תמיד שהוא צודק. כשהיינו בטורניר אאודי הוא אמר לרומינגה ללא היסוס שהצעיר שעלה מהנוער, תומאס מולר, הוא שחקן מעולה.
אברהם גרנט הזכיר לי אתמול שאמר לו להביא את גונדוגן לצ'לסי עוד לפני שהכירו אותו ויש עוד דוגמאות בלי סוף. כשפגש אנשים שונים בנוכחותנו תמיד הזכיר, בגאווה גדולה שיש לו עוד בת ישראלה, מוצלחת, עורכת דין. ישראלה כתבה לי הבוקר: "להיות ילד שלו בפתח תקווה זו גאווה גדולה, הרגשה של חצי מלכות. הלכנו עם חזה מתוח וגאווה גדולה.
הגשים את כל משאלות לבנו, ביקשנו ותוך זמן קצר חזר עם מבוקשם.
הגשים לנכדים את החלומות עוד לפני שבכלל חלמו אותם. לימד אותנו שיעורים רבים על חברות, הקשבה, סבלנות, כבוד - אבל לרגע הזה לא הכין אותנו".
אבא היה אלוף העולם בכדורגל הגרמני , הוא זכה לעבוד במה שאהב כפרשן הכדורגל הגרמני עד לפני חודש. הוא אהב את כולם בצ'רלטון שהפך לביתו השני.
הפרשנות גרמה לו לאושר רב. הם לא ידעו בצ'רלטון, שאם היה צריך - הוא היה משלם כדי לעשות זאת.
אבא זכה להערכה חוצת יבשות. הדברים שנאמרו עליו ונכתבו, מאז שנודע על לכתו, מרגשים ונכונים. הוא היה מר גרמניה בישראל ומר עולם בגרמניה.
כולם אהבו אותו והעריכו אותו מאד. נשיאי התאחדות, מאמנים, מנהלת - כולם הגדולים והחשובים ביותר. הוא נסע לבקרם הרבה ומדי דצמבר היה שולח לכולם ארגז פרי הדר מישראל.
אבא עשה קריירה מפוארת בקופת חולים, אחד אחד הוא דאג למבוטחים ישירות ללא אמצעים וללא מתווכים. לא עזב אף אחד שנזקק לטיפול רפואי, עד שווידא שקיבל הכל.
כך במגע אישי ואנושי, תרם לגידולה ולהתפתחותה של של הקופה עד שסיים בה בתפקיד סמנכ"ל ויו"ר ועד העובדים שלה.... מסירותו של אבא למשפחה, איננה ניתנת לתיאור במילים, מסירות ללא גבולות. אהבתו וגאוותו במשפחה היו המנוע לחייו....
האהבה , הקשר, המסירות והסמביוזה בין אבא לאמא, הם משהו שלא רואים....
רק אתמול נפרדנו, אני כבר מתגעגע אליך מאד ויודע שתחסר לי בכל רגע ורגע בחיים.
נוח על משכבך בשלום.
יהי זכרו ברוך
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות