חברה קדישא פתח תקווה תפצה קרובי נקברים ב–4.3 מיליון שקל בגין הפליה בשל ארץ מוצא
החברה נקטה החל מ-2004 ועד 2016 מדיניות קבורה מפלה, כשניתבה את יוצאי בריה"מ לשעבר לקבורה בחלקות ייעודיות בבתי העלמין: סגולה וירקון.
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
בשבוע שעבר ה-20/8/24 ניתן פסק דין שבו השופטת חנה קיציס מבית המשפט המחוזי מרכז פסקה כי חברה קדישא פתח תקווה תשלם 4.3 מיליון שקל לקרובי נפטרים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, לאחר שנקטה מדיניות של הקצאת חלקות ייעודיות נפרדות בבתי העלמין סגולה וירקון.
המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט, לפני שלוש שנים, כפי שדיווחנו, בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברה קדישא, בגין אפליה אסורה של נפטרי יוצאי בריה"מ בבתי העלמין.
לטענת התובעים החברה קדישה הקצתה לקבורתם חלקות ייעודיות נפרדות, בשני בתי עלמין: סגולה וירקון, בין השנים 2016. – 2004 .
אין מחלוקת כי החל משנת 2004 הנתבעים קברו נפטרים יוצאי ברית המועצות בחלקות ייעודיות, כך שרבים מיוצאי ברית המועצות נטמנו בחלקות ייעודיות אלו ואלו נפטרים אחרים נקברו באופן מעורב בחלקות אחרות.
יצויין כי לאחר הגשת התביעה שינתה החברה קדישה את מדיניותה בנושא, וגיבשה מדיניות אחרת.
התובעים הם אריק אוברקין וניקי זינצ'נקו:
אריק אברוקין, הוא בנו של אלכסנדר אברוקין ז"ל, אשר עלה לישראל בשנת 1990 מברית המועצות, נפטר בחודש יולי 2012 ונקבר בבית העלמין סגולה בחלקה ייעודית נפרדת. מצבתו נעדרת תמונה שלו, ויש בה כיתוב ברוסית.
ניקי זינצ'נקו הוא נכדה של נינל קיסלגוף ז"ל, אשר עלתה לישראל בשנת 1990 מברית המועצות, נפטרה בחודש מאי 2016 ,ונטמנה בבית העלמין ירקון בחלקה ייעודית נפרדת. מצבתה נעדרת תמונה וכן נעדרת כיתוב ברוסית.
לפי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, במהלך טקס ההלווייה בני המשפחה נוכחו כי בחלקה בה נקבר האב, קבורים רק נפטרים מחבר העמים. הם נמלאו תדהמה וכעס. לאבל על מות האב נוספה תחושה קשה של דחייה, ניכור והשפלה.
לאחר הטקס פנה מר אברוקין לנציג המשיבה בבית העלמין, וקבל על ההפרדה בין נפטרים יוצאי חבר העמים ובין יתר הנפטרים. נציג המשיבה לא הכחיש כי קיימת הפרדה, וטען כי החלקה הנפרדת מיועדת לנפטרים יוצאי חבר העמים שעל מצבתם כיתוב בשפה הרוסית או תמונה של הנפטר.
טענות התובעים
- הנתבעת (חברה קדישא) קברה נפטרים יוצאי ברית המועצות בחלקות נפרדות. היא לא הציגה בפני המשפחות את האפשרות לקבור את יקיריהן בחלקות שאינן ייעודיות כנגד התחייבות שלא להציג תמונה על המצבה.
- מדיניות הקבורה החדשה היא פרקטיקה ראויה. היא איננה כרוכה בהתייחסות נפרדת ליוצאי ברית המועצות. ואולם, מדיניות זו יושמה באופן חלקי והנתבעת המשיכה לקבור נפטרים רבים, יוצאי ברית המועצות, בחלקות הנפרדות. בנוסף במשך מספר שנים ובמסגרת כנפי המדיניות החדשה השתמשה התובעת בטופס מבזה שבו ציינה כי בחלקה בה מותרת הצגת תמונות "רוב הנקברים הינם יוצאי חבר העמים".
- קבורת יוצאי ברית המועצות בחלקות נפרדות מפרה את חוק איסור הפליה. הקבורה הנפרדת פסולה, מנוגדת לחוק ופוגעת בכבוד האדם.
- חברי הקבוצה הופלו על ידי הנתבעת והם מתמודדים עם תחושות עלבון, השפלה וביזוי. מי מביניהם שיבקש להיקבר בסמוך לקרובו יודע כי הוא ימצא את מקומו בחלקה נפרדת בשל מוצאו.
טענות הנתבעת
חברה קדישא טענה כי לא הפלתה את הנפטרים בשל ארץ מוצאם — אלא בשל מנהגם לחקוק תמונות, אולם השופטת דחתה את טענת הנתבעת, וקבעה כי חברה קדישא החליטה היכן לקבור את הנפטרים לפי ארץ המוצא.
השופטת פסקה: "היא עשתה זאת, מתוך הנחה פטרונית כי יוצאי בריה"מ נוהגים בדרך זו. הנתבעת גם לא הודיעה למשפחות שכך בכוונתה לעשות, ואלו למדו על קיומה של חלקה ייעודית בדיעבד".
השופטת ציינה כי הקמת חלקה ייעודית יצרה תחושות של הדרה ושל ניכור והפגיעה היא מהותית וקשה שכן היא יוצרת חייץ בינם לבין יוצאי תפוצות אחרות והיא אף מציבה סימני שאלה בדבר טיב יהדותם. נכתב כי לאבל נוספה תחושה קשה של דחייה והשפלה שעולה גם מסקרים שצרפו הצדדים.
השופטת קיבלה את טענת התובעים כי חומרת ההפליה גרמה לפגיעה אישית וחברתית משמעותית, אך לדבריה, ההפליה לא נעשתה בזדון או מכוונות פסולות: "מדובר בהפרדה שנעשתה במודע, בכוונת מכוון, ואף מתוך גישה פטרונית, אך לפי התרשמותי, היא לא נבעה ממניעים פסולים או גזעניים. אין מדובר בהחלטה המבוססת על כוונה מפלה אלא בהחלטה שתוצאתה הפליה אליהם כל זאת, הגם שהנתבעת לא כיוונה לפגיעה בחברי הקבוצה, הרי שהיא בהחלט הייתה אדישה לו. האדישות באה לידי ביטוי גם בכך שהנתבעת לא שאלה את בני המשפחות לעמדתם מתוך הנחה שהיא יודעת טוב יותר מבני המשפחות. זאת ועוד, היה מצופה מהנתבעת לשוב ולבחון את הקמת החלקות הייעודיות לאחר פרק זמן בפרט כאשר רק מיעוט מבין המשפחות מצא לנכון לחקוק תמונה על גבי המצבה.
לאור כל האמור אני מקבלת את טענת התובעים כי חומרת ההפליה הביאה לפגיעה אישית וחברתית משמעותית, עם זאת הדבר לא נעשה מכוונות פסולות, וכאשר התברר לנתבעת שההחלטה שקיבלה הביאה לתוצאה מפלה היא תיקנה את דרכיה."
לפי פסק הדין, מספר הנקברים בחלקה הנפרדת באותה תקופה הוא כ–1,300. סכום הפיצוי נקבע על 1,200 שקל לפי 3,622 נפגעים — ובסך הכל 4.34 מיליון שקל.
מנגנון הפיצוי שנקבע הוא שכל מי שיטען כי הוא זכאי לפיצוי, יחתום על תצהיר ובו פירוט של הקרבה, מידת הפגיעה, אישור שביקר לפחות פעם אחת בחלקת הקבר והצהרה כי לא נחקקה תמונה על המצבה.
אם יימצאו יותר מ–3,622 זכאים, הסכום יחולק שווה בשווה בין כולם.
על פי סעיף 8 לחוק איסור הפליה, כאשר תאגיד ביצע עוולה, גם על מנהל התאגיד תוטל אחריות אלא אם העוולה נעשתה שלא בידיעתו והוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין 5כדי למנוע את העוולה. הנתבעים טוענים, בין היתר, כי פעלו בתום לב, מתוך אמונה שהפתרון שאומץ מתחייב מההלכה היהודית, וכי הטלת חבות אישית בגדרי תובענה ייצוגית במסגרתה נתבע סכום משמעותי אינה רצויה.
לגבי מנהלי חברה קדישא: טוביה פומרנצ'יק, שהיה מנכ"ל חברה קדישא עד 2013 ויהודה פורת, המנכ"ל מאז 2013 , השופטת קיבלה את טענת התובעים שיש להטיל עליהם אחריות אישית בהתאם לסעיף 8 הנ"ל.
השופטת קבעה: מנהלי הנתבעת היו מודעים לקבורה הנפרדת, והם גם לא נקטו אמצעים למנוע אותה עד שינוי המדיניות אימוץ מדיניות קבורה חדשה. הנתבעים כלל לא טוענים אחרת ומשכך אין להם הגנה בעניין. כפי שפורט לעיל, הפרקטיקה הפסולה שנוצרה בפועל לא נבעה ממניעים פסולים או גזעניים, ועדיין תוצאתה היא הפליה קשה שמקימה אחריות אישית גם למנהלים.
המנהלים חויבו במחצית מהפיצוי, אך מדובר בהחלטה הצהרתית, בפועל, מי שתישא בתשלום היא חברה קדישא.
לבסוף, פסקה השופטת כי חברה קדישא תשלם לכל אחד משני התובעים גמול של 87 אלף שקל, ועורכי דינם יקבלו שכר טרחה של 870, 912 אלף שקל בצירוף מע"מ.
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות