איך נתמודד עם שחיקת משאבי החוסן הנפשי אצל ילדים ומבוגרים בזמן מלחמה?
מאת: יואב רודניקי, פסיכולוג, מנהל מרפאת בריאות נפש, ילדים ונוער, גבעת שמואל, קופת חולים מאוחדת. צילום להמחשה.
פורסם בתאריך:
לא מזמן הייתי בהופעה. סביבי ישבו מבוגרים, צעירים וגם ילדים רבים. דקות ספרות לפני תחילת ההופעה נשמעה ברמקולים ההודעה שכבר הפכה להיות חלק מהנוף: "במקרה של אזעקה הקהל מתבקש להמשיך לשבת ולהישמע להוראות הצוות".
הסתכלתי סביבי. מרבית האנשים הקשיבו באדישות, חלקם אפילו לא הקשיבו. היו ילדים ששאלו את הוריהם במה מדובר ואלה פטרו אותם בתשובה של "אין מה לדאוג. לא יקרה כלום". אבל האם זה נכון? האם באמת לא יקרה כלום? האם לא קורה משהו ממש עכשיו?!
בעת כתיבת דברים אלו אנו נמצאים מעל לתשעה חודשים בתוך מלחמה. חודשים רבים של חשש, אי וודאות ומתח. חודשים אלו שוחקים את יכולות החוסן שלנו הן כמבוגרים הן כילדים. אמנם תחילת המלחמה לוותה בתחושה של "ביחד", אבל לאט לאט לצד תחושה זו, עלו תחושות של חשדנות, האשמות הדדיות, ופירוש המציאות בדרכים שונות.
מה יכולות להיות ההשפעות על ילדים של מלחמה כל כך ארוכה אשר את סופה אנו מתקשים להגדיר ולראות? כאשר בוחנים זאת דרך מונחים של משאבי חוסן נפשי, אנו יכולים לראות בעיקר את הפגיעה במגוון נרחב של ביטויים; תגובות של חרדה, הימנעות, צמצום תחומי העניין, ביטוי כעס ועצבנות, שינוי בהרגלים כמו שעת שינה, אכילה ועוד. כל אלה הם ביטויים אפשריים לשחיקה במשאבי החוסן שגם הילד וגם הסובבים אותו לא תמיד יודעים לקשור ישירות למלחמה.
כאן נכנס התפקיד שלנו כהורים. אך לפני שנעזור לילדינו חשוב כי נזהה האם קיימת שחיקה בחוסן הנפשי שלנו עצמנו וכיצד נוכל להתמודד איתה? לדוגמה, נשים לב למספר הפעמים ולכמות הזמן שאנו מקדישים לרשתות החברתיות ואתרי החדשות. האם האירועים דורשים צפייה אינטנסטיבית שלנו בתכנים? האם אנחנו מוצאים את עצמנו שוקעים במחשבות של דאגה על אלה הנמצאים בקו האש, בכאב על אלה שנהרגו? התחושה שהפוליטיקאים עסוקים בלריב האחד עם השני, לשקר בלי למצמץ ולהבטיח הבטחות שברור לנו שאין מאחוריהן כלום? מחשבות על המצב הכלכלי האישי כאשר הכל מתייקר, על חוסר האמון בקברניטי המשק שאומרים "שהכל בסדר" אבל יותר ויותר אנשים מתקשים לסיים את החודש, ומדד ההוצאות רק עולה?
כל הדברים המוזכרים כאן הם חלק מהווי חיינו, כאן במדינה. אולם האינטנסיביות שלהם, הזמן הארוך בו אנו נמצאים במלחמה - כל אלה עלולים לגרום לכך שהמחשבות המטרידות ישתלטו על התודעה שלנו במקום שאנו נשלוט בהן. במצב זה נמצא עצמנו חסרי משאבים נפשיים להתבונן על המשפחה, בני/בנות הזוג ובעיקר על הילדים. התלות ההדדית בין הורים שחוקים לילדים המגיבים לכך גבוהה מאד. כך למשל ילד שגדל בבית בו ההורים מוטרדים יותר (מבעבר) יחווה עומס מתמשך ותחושת אי וודאות. לאורך זמן תחושה זו תופנם ועלולה לפגוע בתחושת המסוגלות. ילד הגדל בבית בו אחד מבני המשפחה מגויס למילואים או בסדיר, יחווה את המתח בו הוריו נתונים, המבט המבוהל מכל דפיקה על הדלת, חוסר השקט - ושוב, לאורך זמן הדבר עלול להוביל לפגיעה במשאבי החוסן.
איך נוכל לסייע לילדים להתמודד עם שחיקת החוסן הנפשי?
על ידי ביצוע מספר פעולות פשוטות, ניתן ליצור סביבה תומכת ומכילה, כזו העוזרת לילד להתמודד מבלי להתחמק מהמציאות המורכבת:
- קבלת הרגשות של הילד – זה הבסיס החשוב להתמודדות. יש לשדר לילד סבלנות לתחושת הפחד ולא לבטל אותה. חשוב לזכור שפחד היא תגובה "נורמלית" למצב "לא נורמלי". לצד זאת אפשר לשתף ילדים (בהתאם לגיל) גם בחששות של ההורה עצמו.
- תפקוד תקין - חשוב שנשמור על תפקוד הילדים בצורה תקינה וסדירה ככל האפשר, דבר המקבל חשיבות בימים אלה של חופשת הקיץ. נסו לשמור על התנהלות מסודרת ושגרה קבועה בבית הכוללת פעולות כמו שעות אמבטיה, שעות של ארוחות, הכנת שיעורי בית, זמן טלוויזיה ואם אפשר גם להזמין חברים.
- תיווך - כהורים תפקידנו להסביר את המצב בהתאם לגיל הילד. עיקרון אחד הוא ההסבר שפחד הוא תכונה חשובה העוזרת לנו לשמור על עצמנו. מותר לציין שיש מלחמה ולעשות הפרדה ברורה בין סכנה אמיתית (טילים) לדרכי התמודדות. כך אנו מחזקים את תחושת השליטה בסיטואציה.
כלים פשוטים אלה לכאורה, מתגלים כפחות פשוטים כאשר אנו כהורים מודאגים ושחוקים. גם אנחנו כמבוגרים היינו רוצים לעצור את העולם ולנוח. זיהוי המצב חשוב על מנת שנוכל לנקוט בפעולה מתאימה; לצאת לחופשה, להוריד משימות וגם לפנות לקבל עזרה מקצועית עבורנו ועבור ילדנו במידת הצורך כדי להמשיך ולשמור על החוסן שלנו.
תגובות