"אנחנו לא חוגגים את פסח, הכאב קשה מנשוא"
כך אומרים בצער חיים ויפעת הימן מפתח תקווה שבתם ענבר הימן נחטפה ונרצחה: "גם היקירים שלנו נרצחו במחדל שקרה פה ב- 7/10 וגם אפילו את החסד האחרון עם החללים אנחנו לא מצליחים לעשות".
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
נראה כי בשל המצב במדינה כלל ובפרט היותם של 133 חטופים בשבי גרם לכך שלכולנו היה קשה השנה לחגוג את הפסח בסעודת ליל הסדר.
עם זאת, ישנם אנשים שעבורם לחגוג או לציין את החג ולו לשבת יחד ולקיים את מנהג סדר פסח היה בלתי אפשרי מפאת ועמק העצב והכאב שלא מרפה. אלו הם קרוביהם ומשפחותיהם של החטופים, המשפחות השכולות שאליהם מצטרפת קבוצה שלמרבה הצער עם הזמן מתגבשת של הורי החטופות והחטופים שנרצחו בשבי והוגדרו כחללים.
חיים ויפעת הימן תושבי פ"ת, גידלו בעיר את בתם ענבר שהתחנכה בעיר והתגוררה בה עד לפני מספר שנים.
יחד עם קהילת חברות וחברים אדירה, הם ניהלו מאבק גדול ועיקש להשיב את בתם ענבר שנחטפה.
ב"פ"ת עכשיו" פרסמנו מספר כתבות הנוגעות מהיבטים שונים לסוגיית החטופים ובהן כתבת עומק על ענבר הימן ז"ל והמאמצים לשחרורה בתקווה רבה שיום יבוא ונוכל לפרסם כתבה שמחה יותר ובה ראיון עם עינב כשהיא בבית. למרבה הצער הגיעה הבשורה המרה על כך שענבר נרצחה והיכתה בכולנו.
שוחחנו עם חיים ויפעת בבוקרו של ערב החג ובדקנו עימם מה תחושתם לנוכח המציאות האכזרית שבה יהיו בערב חג פסח ללא בתם ענבר.
חיים: אנחנו מרוסקים.
יפעת: קשה.
חיים: קשה, כן המצב קשה, אם זה הבשורה ואם זה בזה שענבר עוד לא חזרה לפה לקבורה, אם אפשר להתחיל לחיות לצד הכאב, כל עוד ענבר לא הגיעה לקבורה ושום דבר לא מתקדם, לא עסקה ולא שום לחץ צבאי, אנחנו בתחושה שלא עושים כלום וזה משהו שהוא מקשה עוד יותר עלינו.
אנחנו רוצים לסמוך על כל מקבלי ההחלטות ומקווים שיהיה או הסכם או יהיה לחץ צבאי שיחזיר את ענבר אבל רגע אין לא זה ולא זה והתחושות קשות. הפסח הוא קשה, ענבר לא הגיעה לקבורה ואנחנו לא חוגגים את הפסח, אין לנו את הפסח, אין פסח מבחינתנו, התחושות הן קשות.
יפעת: "קשה לי מה-7/10, רק מחכה שיהיה לי קבר, שתגיע לקבורה בארץ, שאוכל לפקוד אותו, מאד קשה לי עם העניין הזה.
זה הכי כואב שאין לך לפקוד אפילו את הקבר לעלות אותו, עוד מעט מגיע יום הזיכרון, אמנם אני נואמת, אבל ואין לי קבר לעלות אליו, מה שלהרבה יש, קשה מנשוא".
דיברתם עם גורם רשמי?
"מדברים, אנחנו מנסים להעלות את החשיבות ולשנות את החשיבה של מקבלי ההחלטות שגם החללים הם חשובים ושינסו לשלב אותם בכל עסקה, כרגע אין שום עסקה, אבל בכל עסקה שיבינו שגם החללים חשובים וצריך לפעול להבאה שלהם ולא לדחוק אותם לסוף העסקה וצריך לפעול להביא אותם או במסגרת עסקה הומניטרית או אפילו באיזושהי עסקה מקבילית, אני לא יודע את הדרך הנכונה לעשות את זה, אבל צריך גם להבין את החשיבות.
אנחנו מנסים, אנחנו מדברים עם מי שאפשר לעשות את השינוי ביחד עם עוד קבוצה של חלילה שיזכירו את החללים בכל מקום, כרגע לא מדברים, החללים תמיד נדחקים לסוף העסקה, שזה לא חייב להיות ככה, חללים הם גם משהו הומינטרי, אנחנו מדברים עם חמאס, אבל צריך להביא אותם ואם אפשר להביא גם אותם, אז צריך לפעול להביא אותם. אנחנו לא אומרים להביא אותם במקום החיים, אלא להביא אותם במקביל, ביחד, צריך שגם מקבלי ההחלטות... זה מה שאנחנו מנסים כל הזמן לעשות".
אתם מקבלים תשובות/התייחסות?
"אנחנו מרגישים שיש איזושהי הבנה בכל אופן, לפחות זה מה שאנחנו שומעים, אבל בכל עסקה שמתפרסמת החללים עדיין נדחקים מחוץ לעסקה, יכול להיות שמתבצעים אי אלו אזכורים במהלך המו"מ לעסקאות, אבל אנחנו לא שאנחנו חשופים אליהם, כמוני כמוך אנחנו לומדים מהתקשורת, אבל ממה שמתפרסם החללים הם בסוף וזה לא מחויב המציאות, צריך לדרוש אותם, אם אפשר לכלול אותן בפעימות כי מדובר בפעימות, הלווי והיה אפשר לשחרר את כולם בפעימה אחת, צריך להבין את הדחיפות שלהם ואת המשפחות, גם היקירים שלהם נרצחו במחדל שקרה פה ב- 7/10 וגם אפילו את החסד האחרון עם החללים אנחנו לא מצליחים לעשות .צריך שמקבלי ההחלטות יבינו את החשיבות".
זה כואב להגיד את זה, אני מדבר עם משפחות החטופים ואנו מתרשם שהנושא לא מקבל את המקום הראוי לו בסדר העדיפויות, לא הופנם שזה דחוף, אני טועה?
"זו גם התחושה שלנו, אנחנו מנסים לעשות את השינוי הזה צריך כמה שיותר להסביר, לחדד את זה למקבלי ההחלטות,, בינתיים אנחנו לא רואים שינוי בגישה בתפיסה, שוב אנחנו לא אומרים במקום החטופים החיים, לצד החיים, לדרוש את שחרורם ולא להשאיר אותם לסוף.
יש פה משהו שאני לא מבין למה זה קורה, זה לא חייב לקרות.
אנחנו מקווים שאנחנו עושים את השינוי, אבל ממה שמתפרסם, אני לא רואה את השינוי. אנחנו כל הזמן כמשפחות של חללים פועלים לדחוף את הנושא הזה קדימה גם של החללים וגם של המשפחות של החללים.
לא מזכירים אותם, יש רתיעה להזכיר אותם".
לא הייתי רוצה להכביד עליכם, אני מאד מודה לכם ומאחל שענבר תשוב במהרה ושתדעו רק טוב ובשורות טובות.
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות