כשראתה שהלוחם מפ"ת נהרג, נזכרה בכתבה עליו
כשהעיתונאית לירון שמם הבינה כי סמ״ר אסצ׳אלו סמה ז"ל מפתח תקווה, שנפל בקרבות בעזה, הוא אותו ילד שעליו כתבה לפני 14 שנים, היא סיפרה: "נחנקת מלחשוב על הילד הזה שהחברה הישראלית פגעה בו בגיל כ"כ צעיר, ובכל זאת גדל להיות לוחם גיבור שמקריב את חייו כדי להגן על המדינה".
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
בתאריך 3/12/23 דיווחנו בצער רב על נפילתו של תושב העיר, החייל סמ״ר אסצ׳אלו סמה , בן 20, מפתח תקווה, לוחם בגדוד 932, חטיבת הנח״ל, שנפטר מפצעיו לאחר שנפצע בקרב ב-14.11.23 בצפון רצועת עזה.
סמ"ר אסצ'אלו (אסי) סמה ז"ל גר עם משפחתו בעיר, למד עד גיוסו בכפר הנוער מוסינזון בהוד השרון.
לאחר שסמה נפצע קשה בקרבות ב-14.11, במשך כשבועיים וחצי נאבקו הרופאים על חייו.
על אף שמצבו הוגדר קשה ויציב, ביום חמישי חלה התדרדרות במצבו וכאמור הוא נפטר מפצעיו.
מילד, שבמסגרת אחת הפרשות המקוממות והמכוערות, סורב להתקבל לבית ספר בעיר, דבר שפורסם בהרחבה מספר פעמים בתקשורת המקומית והארצית, סמה הפך לחייל אהוב, כאשר חבריו לצבא כינו אותו "הלב של הפלוגה".
המוטו של סמה היה: "תמיד תהיה חזק יותר מהתירוץ שלך".
סמה מצידו גילה יכולת נתינה לחברה שהדירה אותו ואף הקרבה עילאית.
סמה אמר למפקד הגדוד שלו: "אני השכפ"ץ שלך, אני מוכן לחטוף כדור בשביל שתוביל את הגדוד לניצחון."
לירון שמם עיתונאית בערוץ 12 נזכרה שבשנת 2009 כתבה על סמה ז"ל בהקשר אחר לחלוטין. מילותיה של שמם כבשו את הרשתות החברתיות ולא בכדי, שכן מדובר בפוסט נוקב ומרגש כאחד, אשר מחבר בין סמה הילד לסמה הלוחם ומציב מראה המשקפת את החברה הישראלית באופן מעציב ומקומם, אך מדויק.
"בספטמבר 2009 עשיתי כתבה על ילדי כיתה א' בפתח תקווה, בני העדה האתיופית, שסורבו להכנס לבית הספר בשל מוצאם.
היום נודע לי שאחד מהילדים המתוקים מהכתבה הזאת נהרג אתמול בקרבות ברצועת עזה. אותו ילד שהחברה הישראלית הוקיע, גדל להיות לוחם מובחר, אשר הקריב את חייו למענה.
במותו, ציווה לנו חיים, ותזכורת שאם בקרב על המולדת שווים כולם, אז גם בחיים עצמם.
יהי זכרו ברוך - אסצ׳לאו סמה".
היות ומטבע הדברים התרגשנו מהפוסט של לירון שמם, שוחחנו עמה:
שלום לירון, התרגשתי לקרוא את הפוסט שלך עם הסיפור על אסצ׳לאו סמה.
"זה היה סיפור מקומם ומשוגע, אני זוכרת היטב את היום הזה. הזדעזעתי אפילו שעוד לא הייתי אימא. ילדים שלא מכניסים איתם לבית הספר מגזענות נטו. הם שיחקו והשתוללו בבניין העירייה והיו מתוקים להפליא.
זה נשאר איתי הרבה זמן, כי הלכלוך והבלגן שהם היו בתוכו, היה קיצוני ועמד בקונטרסט גמור למתיקות ולשמחת החיים של הילדים.
מי ששם לב לזה עכשיו הוא מנהל הארכיון שלנו, חגי, שישר שלח לי את הכתבה . נחנקתי, כמו שאני נחנקת בכל פעם שאני שומעת על חייל שנפל, אבל נחנקתי קצת יותר מלחשוב על הילד הזה שהחברה הישראלית פגעה בו בגיל כל כך צעיר, ואיך בכל זאת הוא גדל להיות לוחם גיבור שמקריב את חייו כדי להגן על המדינה".
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות