"תעזור לי, אני לבד פה" אמרה הסייעת עם דמעות בעינייה: כאוס ואיבוד שליטה בגן לילדים על רצף אוטיסטי

הורה לילד בגן עירייה לילדים על הרצף בפתח תקווה: "אנחנו אנשים שקופים, מסננים אותנו. ראש העירייה אמר לנו: "אם אני עכשיו צריך לשדרג את התנאים של הסייעות זה יעלה לעירייה 3-4 מיליון ₪, אני לא אעמוד בזה."

פורסם בתאריך: 16/12/2022 10:21    נכתב על ידי: אסף פרידור

---

לפני חצי שנה פרסמנו סדרת כתבות על מאבק הורי החינוך המיוחד. הפעם בחרנו להתמקד בגן עירייה אחד בפתח תקווה שבו שוהים 9 ילדים על הרצף. 

ברחוב שלזינגר מול בית ספר ע"ש אורי אורבך נמצא גן עירייה (גן תקשורת) בשם "שחף" בו שוהים תשעה ילדים על הרצף האוטיסטי.

מירו, הורה לשלושה ילדים על הרצף האוטיסטי שאחד מהם שוהה בגן שחף מספר ל"פ"ת עכשיו" מספר על ‌יום בחיי הורה לילד אוטיסט בועד הורים בחינוך מיוחד:
"היום הגעתי לגן במקרה באיחור, הסייעת, אישה נהדרת, עומדת חסרת אונים עם דמעות בעיניים ואומרת: "טוב שבאת, תעזור לי, אף אחד לא הגיעה ואני לא יודעת מה לעשות, תעזור לי, אין גננת, אין סייעת, אני פה לבד, אני לא משתלטת על הלילדים, אני לא יכולה להסתדר עם 9 ילדים לבד.
מה שהלך שם....

צרחות, ילד אחד בשירותים, ילד שני פספס עם צואה עם בתחתונים, ילד שלישי רוצה לפתוח את הדלת ולברוח, איבוד שליטה.

הסייעת אישה טובה הילדים מאוד אוהבים אותה, חמה נעימה, תופסת את הראש ולא מאמינה שזה קורה לה.

כיצד פעלת?

"יצאתי מהגן והתקשרתי למנהלת האגף היא לא עונה, שולח הודעות לא עונה, כמובן שלסייעת אף אחד לא עונה, לא המנהלת שלה, לא אף אחד.
חזרתי חזרה לגן צרחות! כל אחד במקום אחד, הילדים לא מוצאים את עצמם חלק גם לא מדברים ולא יודעים איך להתבטא, קשה להבין מה הם צריכים חוץ מזה שחוסר הסדר מטמטם אותם.
היה שם בלאגן, ילד אחדכאן , ילד אחד שם, ילדים על שולחנות, צרחות.
מנסה לעשות סדר, יש הרי כל מיני רמות של תפקוד, יש שם ילד בן 5 לא מדבר, יושב ובוהה על הרצפה, מלטף אותו, איזה קשה זה היה לראות אותם.
לילדים על הרצף יש סדר מאד מדויק, אתם מוציא אותם מהסדר, אתה מציף אותם ומכניס אותם לבלאגן,
מוציאים אותם מהמסלול, הם מתחילים ברגרסיות וקשה מאד להתשלט על זה, להרגיע ילד שנכנס לרגרסיה זה לא פשוט, אז אומרים לי הפיקוח ידע, מגלגלים את זה למשרד החינוך.

לאחר שפרסמתי הודעה בקבוצה, הגיעה עוד אימא, התחילה לאסוף אותם להרגיע אותם ישבנו לשחק איתם, בינתיים ביקשנו מהסייעת שתביא כמה פרוסות כי כבר עשר והם לא אכלו לא שתו. וואלה חבל שלא ראיתם איך הם טרפו את הפרוסות.  

ניסו שוב ליצור קשר עם האגף ולא ענו.

יש בגן הזה תפקודים נמוכים מאוד- כמה קשה לראות את זה, אני מלטף ילד יושב על הרצפה לא זז, לא מדבר. מנסה לתת לו פרוסה, שהשם יעזור לנו לעזור להם ישתבח שמו לעד. איזה חוסר אונים, מזה הם תלויים בנו נטו זה לא ילדים רגילים.

אף אחד לא הודיע לנו אף אחד לא עדכן אותנו, פשוט סייעת אחת עם תשעה ילדים ואם לא הייתי מאחר היא הייתה פשוט נשארת עם תשעה ילדים לכו תדעו עד מתי...

התחלנו להרגיע אותם, לשחק איתם בסביבונים, עד שהגיעה גננת.
מסכנה הסייעת עומדת שם בחוסר אונים מוחלט, זה היה מצב שהיא נשארת עם 9 ילדים על הרצף עד שמישהו במערכת יתעורר ויחזור אליה.

מה שקורה בעיר זה קטסטרופה מה-1 בספטמבר, היום זה היה פשוט איבוד שליטה, כמעט כל יום בשש בבוקר מקבלים הודעות: הגן נסגר, הגן נפתח מאוחר יותר, הגן נסגר ב13:00, הגן נסגר ב14:00 מפטרים הרבה עובדים, מרסקים את ההורים ואת הילדים.

לפני שלושה שבועות הייתה לנו פגישה עם ראש העיר וכל אגף החינוך, אמרתי לו: "אדוני ראש העיר, אתה חייב להכריז על מצב חירום בחינוך המיוחד", תסתכל על כל הצוות הזה, אגף החינוך בפשיטת רגל. הם לא יודעים משמאלם ומימינם, אילו גנים מקבלים חוגים איזה לא, אין מענה לא להורים ולא לצוות, אם מנהלת הגנים מאירה חלילה לא מרגישה טוב אז אין מענה, היא יחידה. עד שיקרה אסון, לא יעשו כלום.

לסייעות בת"א מציעים הצעות ממש מפתות 90 ₪ לשעה, בונוסים, אני שולח את זה לראש העיר ולכל הגורמים, אף אחד לא מתייחס, אתם אנשים שקופים, תישרפו, מסננים אותנו לא מתייחסים אלינו.
כל העניין זה כסף.. ראש העירייה אמר לנו: "אם אני עכשיו צריך לשדרג את התנאים של הסייעות זה יעלה לעיריה 3- 4 מיליון ₪, אני לא אעמוד בזה.

אני שולח להם נשים עם תואר ראשון, תואר שני, לא יודע אם הם עונים להם, לא מקבלים אף אחד.
זה הכל ביד שלו.
ואיך היה נגמר היום? ברית כרותה לשפתיים. 
אי אפשר לסמוך על הנס לא תמיד הוא יגיע. 
אסור לסמוך על הנס. תתביישו."
 

אתה בועד ההורים?

"נכנסתי לתפקידי בועד ההורים לא מזמן.
מתוך שליחות, מתוך אמון, מתוך רצון לשנות.
יש לי שלושה ילדים ונכדים אוטיסטים.
אני יודע מה זה "חינוך מיוחד". 
זה כתוב לי על המצח. זה חרוט לי בלב. 
אני לא בוכה, לא מתייסר על "גזירות גורל", לא שואל למה זה קרה אצלי. ישתבח שמו לעד. 
מאז הכניסה לועד אני כל היום בטלפונים. הולך מפה הולך לשם, מנסה לעזור, מחפש כח אדם, תרומות, כל מה שאפשר. 
הורים מתפרקים לי מול העיניים אומרים לי מירו, בגן שלנו אין סייעת, לילד שלי אין הסעה, המלווה מקלל ומאיים, גנים נסגרים מוקדם, אין צהרונים, עשו לנו שימוע, פיטרו אותנו מעבודה, אני מרגיש בושה לבקש אבל זקוק לאוכל ולבגדים...מירו תעזור.
מי שיראה את מה שיש לי בטלפון אני מבטיח לו סיוטים. לא פלא שאני לא ישן. 
אני מגיע כל יום לבית הכנסת לנץ, מתפלל על הילדים ועל ההורים, זועק לישועה שתיגאל אותנו מהייסורים.

החינוך המיוחד בפתח תקווה התחיל בראשון לספטמבר בגסיסה. היום גיליתי שהוא כבר מת. היום שלחו אותי להגיד עליו קדיש. לעשות לו טקס אשכבה. אבל מכובד - זה לא היה.

סכנת נפשות מתחוללת אבל בעירייה שלנו שקט. איך זה יתכן? 
הילדים האלו שקופים. נשמות יפות שכלואות בתוך הגוף של עצמם. נשמות שקופות."

מדוברות העירייה נמסר: "כפי שידוע לכל וגם להורים, הבעיה בגני התקשורת נובעת מהמחסור הקיים בגננות ומשרד החינוך הוא הגורם שמגייס אותן. בדומה לקיים ברמה הארצית, המשרד לא מצליח להביא גננות מחליפות שימלאו את מקומן של המחסירות. העירייה פועלת כדי למלא את הפער ולאפשר את הפעילות בגנים למרות המחסור בגננות. ההורים יודעים היטב שהעיר היחידה שנותנת מענה במקום משרד החינוך בנושא זה - היא פ"ת. בשונה מהגננות, העירייה מפעילה מערך של סייעות מעבר לתקינה הנדרשת ע"י משרד החינוך. כמו כן, בניגוד לנטען, העירייה לא יכולה לשפר את שכר הסייעות באופן עצמאי. משרד הפנים הוא קובע את שכר הסייעות. על אף זאת, העירייה פועלת מול משרדי הממשלה הרלוונטיים ובכל המישורים כדי שיהיה ניתן לשפר את שכר הסייעות.
בגן המדובר הגננת החסירה והרשות פעלה לשיבוץ אשת צוות בגן אחר כדי שיהיה ניתן לשבץ גננת לגן המדובר."

טרם התקבלה תגובה ממשרד החינוך, עם קבלת תגובה נפרסמה.