דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

היה פעם בפתח תקווה

מדור שיביא סיפורים על אישים ומקומות בהסטוריה של העיר

היום לפני 37 שנה אירע אסון הבונים - 19 תלמידי ביה"ס ברנר, מורה, אם מלווה ונהגת האוטובוס נספו

פורסם בתאריך:


היום, לפני שלושים ושבע שנים, אירע האסון הגדול ביותר בתולדות העיר פתח תקווה, אסון שזעזע את העיר ואת המדינה.

בשנת 1985 מעט לפני חופשת הקיץ,  19 תלמידי כיתה ז' בחטיבת הביניים ברנר בפתח תקוה יצאו לטיול שממנו לא חזרו. אוטובוס שנתקע על מסילת רכבת בצומת הבונים נפגע קשה מרכבת חולפת.

באסון נספו גם מחנכת הכיתה, אם מלווה ונהגת האוטובוס.

התאונה אירעה כאשר אוטובוס עם 28 נוסעים שבו נהגה רות דוידוב עצר לפני מפגש מסילת הברזל שבין דרך העפר שעליה נסע לבין מסילת הרכבת בקו תל אביב-חיפה, סמוך למושב הבונים. הדרך הייתה דרך חקלאית, ולא הוצב בה רמזור או מחסום.

לאחר שהנהגת עצרה עצירה ממושכת, היא  החליטה לחצות את המסילה, תוך שאינה שמה לב לרכבת המתקרבת מכיוון ת"א. ייתכן שלא שמעה דבר עקב האזנה לרדיו שהושמע בעוצמה גבוהה.

נהג הקטר הבחין באוטובוס ממרחק של כ-800 מטרים, אולם העריך שזה יספיק לחצות את המסילה לפני שהרכבת תגיע לצומת.  מסיבה שאיננה ברורה, נסע האוטובוס באיטיות ונפגע על ידי הרכבת, על אף שנהג הקטר החל לבלום במרחק של כ-400 מטרים מהצומת.

נוסעי האוטובוס הבחינו ברכבת לפני שפגעה בו, אך לא היה בידם לעשות דבר. הרכבת פגעה באוטובוס בחלקו האחורי במהירות של כ-75 קמ"ש והעיפה אותו למרחק של 40 מטרים.

מעוצמת הפגיעה נהרגו 20 מנוסעי האוטובוס, 18 מהם תלמידים, ובנוסף הנהגת. תלמידה נוספת מתה מפצעיה כעבור יומיים וכך עלה מניין ההרוגים ל-22, ובהם כאמור 19 תלמידים, מורה, נהגת האוטובוס ואם מלווה. 16 תלמידים נוספים נפצעו.

הילדים ההרוגים השתייכו לכיתה ז' 12 בבית ספר "ברנר" עיר, והיוו כמחצית מתלמידי הכיתה. ארבעה תלמידים נוספים מהכיתה נעדרו מהטיול.

 

בעקבות האסון הוקמו מספר ועדות חקירה, הראשונה שבהן בראשות פרופ' משה לבנה מהפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון. הועדה מצאה כי מצבו המכני של האוטובוס היה תקין לחלוטין. אחת ההחלטות שהתקבלו הייתה ביטול חלק מתמרורי הרכב שבמקום.
וועדה בראשות השופט עזרא קמא המליצה על שילוט ברור במפגשי רכבת וכביש והצבת מחסומים.


 שלמה סומך, נהג הקטר הפוגע, שב לעבודתו בקו חיפה-תל אביב עשרה ימים לאחר האסון.
ב-1987 הוחלט להגיש כתב אישום נגדו.
 ב-1989 זיכה אותו בית המשפט.
 אחרי זיכויו העיד על עצמו ועל מהלך חייו אחרי האסון: "אני אדם מת. אדם נושם שלא חי. אצלנו הזמן לא זז".

ניצולי אסון הבונים נדרשו לעבור טיפולים רפואיים ממושכים ובמקביל נאבקו במשך זמן רב מול חברת האוטובוסים "אגד" על פיצויים כספיים.
בשנת 1989 נסלל המפגש באספלט, בשנת 1989. בשנת 1990 הותקנו במקום רמזור התרעה ומחסום אוטומטי.

ביוני 2018 פרסמנו כתבה ובה ראיון עם סיגל שר שנפצעה באסון ואיבדה את חבריה.


הנצחה וזיכרון

לאחר האסון הוחלט לערוך לנספים הלוויה ממלכתית, שבה השתתפו נשיא המדינה וראש הממשלה. נשיא המדינה הכריז על היום כ"יום אבל לאומי", אך הדבר לא עוגן בהחלטה של הכנסת.

מדי שנה מתקיימת אזכרה לזכר הנספים .

בבית ספר ברנר מציינים את האסון בטקס בבית ספר ובצעדה לזכר הנספים.
ברחוב עין גנים הוקמה אנדרטה עם שמות הנספים (למעט הנהגת).

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: