דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

קהילות בפתח תקווה

כל מה בפ"ת מתוכננים 13 רובעים, יש בה מספר גדול של שכונות, כאן הבמה לקהילות באשר הם.

עד שלא עוצרים פוגע, הוא ממשיך לפגוע

היא רק בת שש וחצי ואחרי שנתיים וחצי של מאבק משפטי, צדק מתחיל להראות את פניו

פורסם בתאריך:


בשבוע שעבר העליון הפך החלטה של המחוזי והרשיע באינוס מתפלל מהצפון שתקף מינית לפני כשנתיים וחצי ילדה בת ארבע ששהתה בסביבת בית הכנסת בירושלים. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו במעשה מגונה בלבד, למרות הממצאים שנמצאו על שמלתה.

הילדה הזו שחוותה מעשה אינוס ע"י מתפלל זר בסביבת  בית הכנסת, זכתה ועודנה זוכה לשמירה ולהגנה מאז האירוע הטראומטי הזה ועצם ההליך הזה שמתנהל בעקבות הפגיעה בה, לימד אותה הלכה למעשה שהיא לא לבד, שמה שקרה לה היה פשע ושיש אשם באירוע הזה, וזו לא היא.

ההליך הכואב הזה למרות שיכול היה להיות קצר בהרבה, עדיין לימד אותה מהם סדרי העולם המתוקנים, ויש בכל אלה מן הריפוי עבורה. הילדה הזו לעולם לא תשכח את מה שקרה, אבל היא כן תוכל להשתחרר מהטראומה הזו בעודה ילדה ולהמשיך הלאה לבגרות בבריאות נפשית ואפילו בחוסן יתר, שכן, עוד נכתב ש"הילדה שיתפה פעולה באומץ", אז בנוסף לשמירה שחוותה מהוריה, ממערכת המשפט, וממבוגרים נוספים בחייה, היא חוותה הצלחה בשמירה שלה על עצמה כעדה שקולה נשמע. למזלה היה מי שהקשיב וגם האמין לה, כך שבקולה היא הצילה לא רק את עצמה, אלא ילדים נוספים שכן, עד שלא עוצרים פוגע, הוא ממשיך לפגוע.

האירוע הזה של פגיעה מינית ע״י זר, מטלטל ומכעיס ועדיין הוא ברור ופשוט מאוד להבנה עבור הילדה, עבור הוריה ועבור כולנו.

אבל בואו נחשוב רגע מה היה קורה אם הבחור שהיה פוגע בילדה היה מוכר לה? האם יתכן שהבהלה והבלבול היו גדולים מהכאב ועוצרים את דמעותיה? האם בטוח שהייתה מספרת לאביה, לאמה למישהו?  ונניח שלמרות ההיכרות עם הפוגע הילדה הייתה אוזרת אומץ ופונה להוריה, האם הוריה היו נוהגים באותו האופן שנהגו עכשיו?  מול איזו דילמה הם היו עומדים אם היה מסתבר להם שהפוגע הוא הבן של חברם הטוב? או "איש מכובד מהקהילה" בכבודו ובעצמו?, או בן אח, גיס, או לא עלינו הבן שלהם עצמם בשר מבשרם, איך הם היו פועלים אז? כמה מקום יש להם בחיים כרגע לטלטלה כזו שתוציא אותם למסע ארוך ומתיש? כמה הם היו מפחדים להגיע לחקר האמת? האם היו שואלים את כל השאלות? כמה מקום הספק היה מקבל?

יש משהו מאוד מבלבל כשהפוגעים קרובים אלינו, זה מבלבל מאוד עבור הילדים, אבל זה מבלבל לא פחות עבור ההורים. גם הקרובים ביותר לנפגעים אינם חסינים מפני הבלבול הזה, וכשיש בלבול הספק מגיע ״לשמור עלינו״.

עבור כולנו זה מבהיל לפגוש פגיעה מינית, וזה לגמרי טבעי. באופן דומה זה מאוד מבהיל אותנו לפגוש אדם אובדני. בשני המקרים מערכת ההגנה הפנימית שלנו מאותתת לנו על סכנה, והאוטומט שלנו הוא להתרחק. תפקיד הספק הוא להרחיק אותנו מהסכנה. הוא משמש לנו דלת מילוט מהמפגש איתה.

יהודית הרמן פסיכולוגית וחוקרת טראומה מורכבת, מדבר בהרחבה על השיפוט החברתי והקושי הטבוע בנו להזדהות עם קורבנות אונס. הנטייה הרווחת היא דווקא לשפוט ולהאשים אותם.

אם זוהי הנטייה הרווחת, ואנחנו עוברים לקנה מידה גדול יותר, איך נטייה זו משתקפת בנו כחברה ברמה המערכתית

אם נביט באומץ במראה נראה איך אנחנו כחברה על כל מערכותינו משתמשים באותו הדפוס, והוא משתקף במשטרה, ברווחה, בבתי המשפט ואפילו בבתי ספר.

אבל למרות כל אלו, יש תקווה והיא מורגשת לאחרונה היטב. משהו כן קורה כאן בשנים האחרונות ובשנה הזו במיוחד. השיח החברתי על פגיעות מיניות שמתקיים בימים אלו לא יכול היה להתקיים לפני שלוש שנים ובטח לא לפני עשור.

לאט לאט, אחרי עוד ועוד חשיפות אישיות אמיצות של נפגעים מינית בילדות, ועוד ועוד עדויות בפנים גלויות וסיקורים תקשורתיים על התמודדות אישית ועל התמודדות מול המערכות שהן טראומה בפני עצמה, בוקעים עולים ונשמעים עוד ועוד קולות. קולות מהעבר, של נפגעים נוספים, כאלו שעודם מתמודדים עם השלכות הטראומה המינית מהילדות יום יום, וכאלו שבחרו והצליחו לצמוח מתוכה וכמונו מתייצבים ליום פקודה. קולות של מטפלים ועמותות שתומכים ומלווים שנים בחמלה ובמסירות עוד ועוד נפגעים עם פגיעות מיניות ילידיות קשות מנשוא, שנרתמים יחד באמונה שזו לא גזירת גורל, שאפשר וחובה עלינו לפעול לטפל ולמנוע מהמגיפה הזו להמשיך להכות בנו כפרטים וכחברה. אלו קולות שבאים לשמור על כולנו, לשמור על הכאן ועכשיו ולשמור על עתידנו.

בהנחה שכולנו רוצים לנקות מחיינו פגיעות מיניות, ובהנחה שלכולנו יש השפעה ושאנחנו חולקים את אותם המנגנונים, חשוב שנשאל את עצמינו איפה המנגנון הזה מתקיים בכל אחד ואחת מאיתנו? בואו נשים לב מה המחשבה הראשונית שעולה בנו בפעם הבאה שאנחנו נחשפים לסיפור של פגיעה.

הכותבות הן שתי נשים אמיצות שחוו פגיעות מיניות ונושאות את הטראומה בכל יום, שעה שעה. הן בחרו להעניק מהידע האדיר שצברו ומניסיונן לנפגעות ונפגעים אחרים: 

יפעה אלבוים

 בת 52, מאמנת אישית בשיטת סאטיה ואדריכלית. בהמשך למסע החלמה אישי אני בוחרת היום לפעול כדי לעורר ולפתח את תודעת החברה בישראל לפגיעות מיניות בילדים, להכרה בקיומה ובמימדיה כמגיפה שקטה והרסנית, ולגיוס הציבור והמערכות האמונות על שלום הציבור, לפעול להקמת מערך לטיפול רב מערכתי, מבוסס חמלה במגיפה, ובנפגעיה.

טלפון: 054-5982247

פייסבוק:  https://www.facebook.com/profile.php?id=100057074480135

ליאורה פלד

מטפלת בחרדות וטראומה מהילדות בשיטת איזון חיים.

בת 46, לאחר תהליך החלמה וצמיחה אישי, בחרתי להוביל שינוי בשיח החברתי והמערכתי. לפעול לגיוס המערכות לבניית מערכי מניעה, זיהוי וטיפול ראוי ומכבד כשיש חשש שילד נפגע.

טלפון 050-9555114

https://www.facebook.com/profile.php?id=100002419996426

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: