"זה היה או אני או המחבל": תושבי פתח תקווה שסיכנו חייהם בלבנון, קיבלו אות הוקרה מצה"ל
ליאור יעקובוביץ וגיל בדובר שירתו יחד בחטיבת הנח"ל בלבנון לפני 33 שנה, השבוע היו בין מקבלי אות ההוקרה ללוחמים ששירתו בלבנון.
פורסם בתאריך: נכתב על ידי:
יעקובוביץ מספר על חוויות מהתקופה כולל מפגש עם מחבל שהודות לתגובתו המהירה של יעקובוביץ, הוא זה שנשאר לספר.
בנובמבר 2020 הרמטכ"ל כוכבי אימץ את המלצת הוועדה שמינה, וקבע כי התקופה שבין 30 בספטמבר 1982 ל-24 במאי 2000 תיחשב באופן רשמי למערכה, שתיקרא "המערכה ברצועת הביטחון בלבנון". ב-1 במרץ 2021 אישרה הממשלה להעניק אות מערכה לחיילים ששירתו ברצועת הביטחון בשנים 1982–2000. האות יוענק גם ללוחמי צד"ל.
בין אלפי החיילים שקיבלו השבוע את אות ההוקרה, ישנם לא מעט תושבי פתח תקווה שזכו להוקרה על שירותם הצבאי בלבנון ועל סיכון חייהם למען ביטחון ישראל.
שוחחנו עם מקבלי האות, גיל בדובר וליאור יעקובוביץ שבילו יחדיו חלק מהשירות בהגנת המולדת בשטח לבנון.
גיל בדובר, דמות מוכרת ומוערכת בעיר, מנהל מכירות מוקד מבצר טכנולוגיית מיגון, שמנהל את קבוצות הוואטסאפ התוססות ביותר בעיר שירת בלבנון בשנים 87-8, קיבל אות הוקרה על שירותו בלבנון.
בדובר מספר: "הייתי בפלוגת מסייעת בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל במסגרת שרותי בצבא בסדיר.
הפלוגה תפסה קו במוצבים: טוליפ, גלדיולה ואסטרה, בגזרת הר דב ועשתה סיורים על הגדר בקו הסגול.
כשבדובר השתחרר הוא שירת בחטיבת 369, בפלס"ר 369 של החטיבה כלוחם."
יחד עם בדובר בגדוד שירת כאמור ליאור יעקובוביץ, בדובר ויעקובוביץ נשארו חברים עד היום ומדי פעם נזכרים ביחד בחוויות של התקופה ההיא.
ליאור יעקובוביץ, תושב פתח תקווה בגיל 54, עובד כיועץ בטחוני, בעל חברה לייעוץ בטחוני וסביבתי.
בשנים 87-8, בעת האינתיפידה הראשונה, יעקובוביץ סמ"ל מחלקת הסיור שירת בפלוגה המסייעת של חטיבת הנח"ל. יעקובוביץ מספר ל"פ"ת עכשיו" על השירות שלו ועל היתקלות עם מחבל שהיה בקרבת מטרים ספורים. היתקלות שלא ישכח לעולם:
"את רוב השירות שלי עשינו או בג'בליה ברצועת עזה או בלבנון, כשפרצה האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988.
מלבנון יש לנו סיפורים שנגמרו בטוב לשמחתי על היתקלויות שיצא לי להוביל כוחות לוחמים, להסתער על מחבלים ולהיות זה שנשאר בחיים ולא הם. לילות וימים שלמים של מארבים מתחת לאדמה, סיורים עם משקלים עם עשרות קילוגרמים על הגב, להיתקל, להילחם, לנצח כל מה שמפקד יכול לספר על חיילים ביחידה לוחמת."
כמה זמן היית בלבנון?
כעיקרון לוחם חי"ר נמצא ב-3 חודשים בקו ו-3 חודשים באימון.
סך הכל יצא לנו להיות 9 חודשים בלבנון, הפעילות התבצעה או במוצבים בהר דב או בלבנון, משני הצדדים של הגבול.
כסמ"ר של צוות סיור אני או מוביל שיירות לתת אספקה למוצבים, להוביל אנשים, כשאנחנו מובילים בראש עם ג'יפי הסיור שלנו ומאבטחים את המשימות. המשימות האחרות היו לבצע פעילות בלבנון עצמה, פעילות קשה, מורכבת ומסוכנת. ללכת ימים ולילות שלמים בהרים של לבנון, בשטח אויב עם משקלים גדולים על הגב, אתגר רציני מאד וכמובן שאתה נתקל בחוליית מחבלים להילחם ולנצח אותם בסוף. להרוג ולנצח אין דרך אחרת לצערי הרב במלחמות."
היינו בג'בליה בעזה, באינתפיאדה הראשונה מיד לאחר שהיא פרצה.
התמחנו בניווט ואיסוף מודיעין.
באיזו דרגה סיימת?
"סיימתי סמל ראשון, לאחר מכן במילואים הייתי מ"מ מפקד מחלקה בפלוגה רובעית. אחרי זה הייתי עובד מדינה שנים רבות בין היתר היינו בשליחות בחו"ל, כקצין ביטחון של שגרוריות בחו"ל וכשחזרתי הצטרפתי ליחידת מילואים שעסקה באבטחת הרמטכ"ל כמפקד צוות.
גם היום אני עושה ביקורות ביחידות מודיעין ובחיל הים."
מה הייתה ההיתקלות הכי מסוכנת שלך?
"היינו בסיור בגזרה בלבנון שנקראת קריסטופני שרשרת הרים שלמעשה ממשיכה את הר דוב בצד הלבנוני שלו, בעיצומו של המבצע, ביום השלישי בבוקר, בדרך חזרה לגבול ישראל, אני מדבר על הליכה ברגל עם כל הציוד על הגב נתקלנו בשישה מחבלים, למעשה המחבלים התקילו אותנו, זה היה בשעה 7 בבוקר, אני זוכר את זה כאילו שזה היה אתמול, באמצע הליכה פסטורלית בשעות הבוקר המדהימות בשקט מדהים, פתאום נפתחו שערי הגיהנום וירו עלינו מטווח של כמה מטרים, הכל, קליעים, קלאצ', אר פי ג'י, ירו מטח כבד, למזלנו אף אחד לא נפגע במטח הראשון. התפצלנו – אני נשארתי מול מחבל אחד עם החוליה שלי, כאשר שאר הכח עלה לרתק, איגף את הכוח של המחבלים מהצד ואנחנו נשארנו מולם. נשארתי מול המחבל והחלק השני של הכח עלה לחפות עלי.
המחבל היה 15 מטר מעלינו הוסתר בתור גומחה בסלע ואחרי שהכח חיפוי התמקם, המג"ד מיכה צעק לי תסתערו עליו, בשלב הזה אני מבין שהמחבל היה עם מקלע ואני מבין שאם אני מסתער, במעלה ההר בין הסלעים עם החוליה שלי, ל המחבל, הוא יהרוג אחד מאיתנו בקלות רבה.
ואז אני מסתער לבדי על המחבל הזה, אני אומר לחיילים שלי תישארו כאן ותחפו עלי בצדדים, אני אקרא לכם כשאגיע עלי ואני רץ במעלה ההר והמחבל יורה עלי כמו מטורף והכדורים שורקים לי בין הרגליים הכל כמו בסרטים, אני מגיע למחבל, אני זורק רימון אל תוך מסתור שלו, בדיעבד התברר כשזרקתי את הרימון, הוא יצא החוצה להתחמק מהרימון וכוח החיפוי פגע בו ברגל והוא נפל. הגעתי למסתור ולא מצאתי אותו ושהמשכתי להתקדם אני רואה אותו מוטל לפניי, חמוש וזה היה או אני או הוא וסיימתי את חייו. הוא היה מוכן להילחם אבל הייתי זריז יותר.
המשכנו בסריקות, לקחנו לפחות שבוי אחד, נהרג שם עוד 2-3 מחבלים, ומצאנו שם מסתור חמוש ענקי, בקיצור היה שמח..."
נכתב על ידי
אסף פרידור
B.A בממשל, המרכז הבינתחומי בהרצליה. M.A במדיניות ציבורית אוניברסיטת תל אביב. עוסק בקידום נושאי סביבה וקיימות וממשל פתוח: שקיפות, ממשל מקוון ושיתוף הציבור.
תגובות