"לא משאירים אף ילד מאחור"
לרגל יום הריפוי בעיסוק העולמי, הגיעו מנהלי מחוז דן-פ"ת בכללית למרפאת הריפוי בעיסוק ברח' אורלנסקי בפתח-תקוה וחילקו שי למרפאות. מנהלת המרכז, הדס אופק, מספרת על האתגרים והיתרונות בתחום על רקע משבר הקורונה
פורסם בתאריך:
התרגשות גדולה נרשמה השבוע במכון "גיל" לריפוי בעיסוק, השוכן במרפאה להתפתחות הילד של כללית ברחוב אורלנסקי בפתח תקוה. לרגל ציון יום הריפוי בעיסוק העולמי, הגיעו למקום מנהלת מחוז דן-פ"ת בכללית, ד"ר יעל רייכנברג, המנהל הרפואי המחוזי ד"ר איל יעקבסון, ואחראית הריפוי בעיסוק המחוזית, יהודית דרורי, והעניקו לעובדות המכון שי חגיגי: ספר מתנה וברכה אישית, כאות הוקרה על פעילותן ארוכת השנים, ובייחוד בתקופת הקורונה.
עבור מנהלי המחוז, הייתה זו גם הזדמנות לקבל הצצה לעבודתן המרתקת של המרפאות בעיסוק בתקופה מאתגרת זו.
הדס אופק, בעלת תואר שני בריפוי בעיסוק ומנהלת המכון ב-11 השנים האחרונות, האירה זרקור על עבודת המכון.
לדבריה, "אצלנו במרפאה מקבלים ילדים מגיל חצי שנה עד גיל תשע עם מגוון לקויות, מאחיזת עיפרון ומספריים דרך דיספרקציה (קושי בתכנון תנועה והתארגנות) ועד בעיות מורכבות דוגמת אוטיזם, פיגור ברמות שונות, תסמונות, טיפול בילדים שנולדו כפגים עם עיכוב התפתחותי ועוד. אנחנו מקבלים את כל הילדים באהבה, מכילים אותם ומטפלים בהם תוך שילוב עם מטפלים ממקצועות כמו פיזיותרפיה, קלינאיות תקשורת ועוד".
מה בעצם עושים מרפאים בעיסוק?
"מרפאים בעיסוק עובדים על כל חסר תפקודי שיש בחיים, כשהתפקיד שלנו זה לראות איך עוזרים לקדם את הילד במקום הזה. אנו עובדים על מודל של 'אדם-עיסוק-סביבה': תמיכה בסביבת הילד: ההורים והגן, לצד טיפול בילד עצמו והבאתו למצב אופטימלי".
איך זה נעשה בפועל?
"עזרה לילדים בתרגול מוטוריקה, בפיתוח מיומנויות משחק (רעיוניות, תכנון), פיתוח תפקודים קוגנטיביים ותפיסתיים, וכן הדרכות הורים לסיוע מיטבי לילד. המוטרה שלנו היא שהילד יחווה חוויה של הצלחה, שייצא מאצלנו עם חוויות של הנאה שיגרמו לו לרצות להמשיך לשחק ולחקור, אנחנו רוצים לייצר אצלו מוטיבציה לשיפור החוויה שלו בחברה".
כיצד הקורונה השפיעה על העבודה שלכם?
"בסגר הראשון הרגשנו ממש פחד של הורים להגיע אלינו כי אנחנו יושבים בתוך קופת חולים ואנשים פחדו לבוא. ברוח התקופה הזמנו אלינו רק את המקרים המאוד מורכבים, בדגש על ילדים שנדרשו לוועדות השמה כדי להיכנס לגנים של חינוך מיוחד. בשאר המקרים עברנו לשיחות טלפוניות והדרכות מרחוק. לא היה פשוט לעבור למצב החדש. מצד אחד, הרגשנו שהקשר האישי קצת הלך לאיבוד. מצד שני, מצאנו לזה בהדרגה גם יתרונות: פתאום ראיתי איך ההורה בבית מתמודד עם הילד, ובהתאם לכך נוספו לנו מטרות חדשות. הבנתי שכדי לעזור לילד בתקופה לחוצה צריך קודם לסייע לאמא, אפילו ברמה של לאפשר לה לפנות 10 דקות מזמנה כדי לשתות קפה וכדי לאפשר לה את ההפוגה הנדרשת כדי שתהיה לה פניות לטפל בילד".
ומה היה בסגר השני?
"בסגר השני כן כבר הגיעו הורים עם הילדים. אפשר היה לראות שלאט לאט מפלס הפחד יורד, וחלקם אפילו ראו בהזדמנות להגיע פיזית אלינו הפוגה נדרשת מהמציאות של הסגר. מנגד, בסגר השני התחלנו לראות ניצנים של ההשפעה המצטברת של תקופת הקורונה והריחוק על ילדי בית ספר. זיהינו שיש הבדל בין היכולות של ילדי כיתה א' או ג' של שנה שעברה לבין מקביליהם באותה נקודת זמן השנה. למשל הגיע אליי ילד לאבחון של קריאה וכתיבה. מבחינת גיל הוא כבר כמעט באמצע ג' אבל בגלל שהוא הפסיד במצטבר כמעט שנה של לימודים אי אפשר היה למדוד אותו במדדים של כיתה ג', ונאלצנו למדוד אותו בקריטריונים של כיתה ב'. זו סיטואציה חדשה שבכל שנותיי במקצוע לא נתקלתי בה, ואני חוששת שבשנה הקרובה נראה עוד ועוד מקרים כאלה של ילדים עם קשיי למידה מורגשים".
ואני מבין שיש גם יתרונות בסגר?
"בהחלט. הילדים שגדלים בתקופה זו יהיו יותר טובים במחשבים, יהיו להם מיומנויות יותר גדולות של אוריינות טכנולוגית שתאפשר להם לצמצם פערים".
איך אתם נערכים למקרה תיאורטי של סגר שלישי?
"אנחנו עובדים בימים אלה על תהליך של פריסת מצלמות אצלנו, כדי לנהל שיחות וידאו צ'ט במקרה של סגר נוסף. המצלמות יאפשרו גם צפייה בילד בבית שלו, בסביבתו הטבעית. בהמשך אולי זה גם יאפשרו לנו לבצע תצפית של הילד בסביבת הגן, תוך שימוש באפשרויות הטכנולוגיות שתקופת הקורונה העמידה בפנינו. כך שבכל דבר רע יש גם דברים טובים, ומה שחשוב לדעת זה שדווקא על רקע כל האתגרים שציינתי, תחום הריפוי בעיסוק במחוז נערך כל העת לייצר פתרונות חדשניים. הכל במטרה להיות עם אצבע על הדופק ולא להשאיר אף ילד מאחור".
תגובות