דלג לתוכן העמוד דלג לחיפוש באתר דלג לתפריט האתר

לפרסום חייגו: 03-9290020

תרבות ופנאי בפתח תקווה

תרבות, פנאי, בידור, מופעים, סרטים

פרארי, מאחורייך: הפנסיונר שהופך את מכונות התפירה לפרארי

מה אפשר לעשות עם ראש יצירתי, ידיים טובות ומכונות תפירה?

פורסם בתאריך:


פרארי, מאחורייך: הפנסיונר שהופך את מכונות התפירה לפרארי כדי להחזיר את אביו לחיים והלקוח שהתאים לו כמו כפפה ליד

 

*התערוכה בנתניה: סיפור האהבה הרומנטי בין מנכ"ל הדיור המוגן יוסי קפלן שחיפש אמנות היסטורית עכשווית לאמן לרפי זלוטניק .

רפי זלוטניק הוא אמן "חידושים". מה זה אומר? נורא פשוט – זלוטניק אוהב לקחת מוצרים היסטוריים ולהפיח בהם חיים מחודשים בדמות של פריט אחר. מטוסטרים ועד אסימונים אותם הוא הופך לתכשיטים. זלוטניק (63) סבא לשני נכדים מספר שהיה עובד במפעל ציפוי המתכות של אביו ניצול השואה בדרום תל אביב עוד מגיל 9 והתאהב במתכת . ישר אחרי השחרור הפך את מפעל המתכות לקריירה ועבד שם 41 שנים – עד שנה שעברה, אז המפעל נסגר. כלפני תקופה מה ביום בהיר אחד הסתובב זלוטניק בשוק הפשפשים וראה מכונת תפירה מיושנת וגוססת והחליט – לחדשה. כך אט אט הפך זאת למקצוע שני בגיל הפנסיה ובעצם שחזר את חוויות התקופה הרומנטית של העבר.

 

מכונת התפירה בשוק תפסה את עיניו לא במקרה שכן אביו כשהיה גומר את יום העבודה היה חוזר הביתה – לתפור, בעוד וזלוטניק הקטן היה מביט בו בהערצה בתור ילד. ולכן כשראה את מכונת התפירה בעצם עלתה תמונתו של אביו ז"ל. וכך, יכל לחדש את זכרונו באמצעות ציפוי הכרום ניקל – בו השתמש אביו במפעל, רק הפעם על מכונות התפירה. מאז, משחזר זלוטניק מכונות תפירה.

המכונות אותן הוא משחזר נקראות "דגם זינגר" שיצורן החל ב850 כפטנט בארה"ב ועד 1900 נמכרו כמיליון מכונות בשנה – זאת לאחר שבתחילת הדרך מכר "זינגר" המייסד, את המכונות – מבית לבית. למעשה, מכונות התפירה היו הגשמת חלום ה"פרילאנסרים " ו "הכנסה נוספת" של התקופה ההיא שכן נשים רבות היו תופרות בביתן – ומוכרות. רגע לפני הקורונה רצה זלוטניק להרים תערוכה דבר שלאור המציאות נבצר ממנו. התערוכה אמורה היתה להציג את מכונות התפירה שזלוטניק נוהג להפוך למכוניות. באותו זמן ביקש יוסי קפלן , גרונטולוג במקצועו ומנכ"ל דיור מוגן לב גנים נתניה לקשט את הלובי של הדיור המוגן לקראת השקת הבניין החדש שנבנה.

  

קפלן לא חיפש סתם קישוטים אלא כאלו שמייצרים ערך – לפריטים היסטוריים, פריטים "מבוגרים" , אם תרצו. שכן כמנכל דיור מוגן  שנמצא באינטראקציה עם אנשי הגיל השלישי שנמצאים בעשיה כל היום, מחוגי ספורט עד אמנות – חשוב היה לו לקשט את הבניין בפריטים שמעבירים מסר זהה, וכך הגיע לזלוטניק. לא רק זאת שקפלן חיפש פריטים עם אופי מסוים אלא שניסה למצוא אמן או אמנית – שהם בעצמם "אינם ילדים", בכדי לחזק ולהדגיש את רוח המסר שלו.

זלוטניק כאמור באותה עת נאלץ לוותר על הרעיון של תערוכה לאור הקורונה וכך יכל קפלן –לרכוש ממנו את היצירות. לא רק עבור קפלן מדובר היה בחיבור שלא יכל היה לחלום עליו אלא גם עבור זלוטניק שנורא רצה שפריטיו יגיעו לעיניהם של אנשי דור שלישי – הורים לילדים, סבים וסבתות לנכדים , כפי שזוכר את אביו במפעל.

והתערוכה? גם זו תתקיים. השניים קבעו שכשתרגענה רוחות הקורונה יקיימו אותה בדיור מוגן לב גנים בנתניה 

 

 

 

 

 

תגובות

captcha
הקלד את המספרים שאתה רואה בתמונה: