יואל טגן הוא ילד יהודי, אזרח ישראל המתגורר בפתח תקווה עם אביו.
יואל בן ה-12, ילד מקסים, מצא את עצמו קלוע בתסבוכת בלתי אפשרית בשל סיפור המשפחתי ובשל החלטה שנויה במחלוקת של משרד הפנים.
המדינה מאלצת את יואל, בגיל 12 לקבל החלטה: האם להישאר בישראל בלי הורים, או לעזוב לאתיופיה.
אביו של יואל, סילשי הוא למעשה המשמורן הבלעדי של יואל (על פי החלטת בית משפט) וההורה היחיד שלו בישראל. אמו של יואל עזבה את ישראל לפני כארבע שנים. אף על פי כך, קיבל האבא צו גירוש שמורה לו לעזוב את המדינה בתוך כשבועיים.
סילשי הוא אזרח אתיופיה שאינו יהודי אשר הגיע לישראל לפני כ – 17 שנים. לפני כ-13 שנים בילדי התחתן עם אזרחית ישראלית יהודיה, הרגווין זריהון, ולפני כ – 12 שנים נולד להם בן – יואל טגן, שהוא אזרח ישראלי על פי חוק ויהודי על פי ההלכה.
מאז נישואיו עם הרגווין, סילשי היה בתהליך הדרגתי של קבלת אזרחות. אולם, הליך זה נפסק כשהאם החליטה שברצונה להתגרש, ומאז האבא מתגורר בישראל במעמד זמני מתחדש. גם אחרי הגירושין האבא תמיד היה בקשר צמוד מאד עם הילד והקשר ביניהם הוא חזק באופן בלתי רגיל.
לפני כארבע וחצי שנים האמא, הרגווין זריהון, הודיעה לסילשי טגן שבכוונתה לנסוע לביקור קצר אצל אח שלה שמתגורר בארצות הברית ושברצונה שהילד יואל יצטרף לביקור.
כמו כן, היא ביקשה מגבר נוסף שאיתו היא חלקה ילדה משותפת, שהילדה תצטרף אליה. שני האבות הסכימו, אך לאחר שהאמא נסעה לארה"ב, התברר להם שהיא לא מתכוונת לבקר שם, אלא להישאר לגור שם.
בעקבות זאת שני האבות במשותף פנו למשרד המשפטים בישראל ודרכו למערכת המשפט בארה"ב. נערך משפט בדנוור ארה"ב, והתקבלה החלטה שמדובר במקרה חמור של חטיפת ילדים ושעל הילדים לחזור מיידית לישראל – וכך היה. לפני כשלוש שנים שני הילדים שבו לישראל.
מאז, יואל מתגורר עם אבא שלו בפתח תקווה. האבא סילשי הגיש בקשה לביהמ"ש לקבל משמורת בלעדית על הילד וכך אכן פסק בית המשפט.
האבא סילשי דואג לבן שלו בכל דבר – לימודים, חוגים, ביגוד, מזון, הכל. האמא בחרה להישאר בארה"ב ולא לחזור לישראל בעקבות שני ילדיה (כנראה כדי לקבל גרין קארד בארה"ב).
לפני כשנה האבא סילשי הגיש בקשה למשרד הפנים להעניק לו מעמד קבוע בישראל מטעמים הומניטריים, בהיותו העוגן היחיד של הבן שלו בישראל.
לתדהמתם של סילשי, המשפחה והחברים, משרד הפנים החליט לא רק שלא להיענות לבקשה – אלא לדרוש מהאבא לעזוב את המדינה באופן מיידי, כלומר בעוד כשבועיים.
ההחלטה לגרש את האב התקבלה על ידי הוועדה הבינמשרדית של משרד הפנים וע"י מנכ"ל רשות האוכלוסין פרופ' שלמה מור יוסף.
" במכתב ששלח מור יוסף נכתב"...בנו הקטין של המבקש הינו בגיל צעיר, שהה בחו"ל תקופה בלתי מבוטלת עם אמו, נחשף לתרבות ולשפה זרה, ובאפשרותו להסתגל לחיים במדינת מוצאו של המבקש או למדינה אחרת...
כאמור, למבקש ניתן מעמד הומניטרי בוועדה הבינמשרדית על מנת לשהות לצד בנו.
כעת בשים לב לשינוי בנסיבות, לרבות יציאת אמו של הקטין את ישראל, נישואין של המבקש לנתינת אריתראה אשר הסתננה לישראל, הורות לקטינה זרה משותפת ויציאותיו התכופות מישראל... לא נמצא כי יש מקום לאשר המשך שהייתו בישראל.."
חבר המשפחה דוד רטנר מתייחס לפרשה ולמכתב של משרד הפנים שבו עלתה הדרישה לגרש את סילשי, אביו של יואל:
"כמובן שהדברים מאד לא מדוייקים. אמנם הילד שהה כשנה וחצי בחו"ל עם אמו. אבל ראשית, מדובר בהוצאה מהארץ במה שמוגדר באמנת האג כחטיפת ילדים (וכך גם פסק בית המשפט האמריקאי). האם ייתכן לבסס טיעון על מעשה כל כך חמור של חטיפה? שנית, מתוך 12 וחצי שנות חייו, הילד שהה בארצות הברית שנה וחצי בלבד. מדובר בחלק קצר מאד מחייו ומדובר בילד ישראלי לכל דבר שמרכז החיים שלו הוא כאן. שלישית, האם בכלל, באופן עקרוני, סביר לדבר על ילד ישראלי ויהודי בצורה הזאת – שיסתגל לחיים במקום אחר? כחפץ שאפשר להעבירו ממקום למקום?
מדובר בילד יהודי וישראלי אשר סבל כל כך הרבה בחייו. נקרע מארצו ומחייו, אמו למעשה נטשה אותו, עבר כאן תלאות בירוקרטיות אין קץ. ילד שגם יש לו קשיים בריאותיים הדורשים טיפול. האם אפשר לגרש מהארץ את העוגן היחיד שלו כאן – אבא שלו – היחיד שמטפל בו ודואג לכל צרכיו? האם אפשר להתייחס לילד עצמו כמישהו שאפשר פשוט לגרום לו לצאת מהמדינה כאילו מדובר בדבר של מה בכך? האם זה עומד באיזשהם קריטריונים בסיסיים של מוסריות, חמלה, אנושיות, דאגה לקטינים, מוסר יהודי?"
ראש עיריית פתח תקוה רמי גרינברג בהתייחסות להחלטת רשות האוכלוסין וההגירה על גירוש האב של יואל טגן, תושב ותלמיד העיר: "הובא לידיעתי המקרה המצער אליו נקלע תושב העיר ותלמיד חטיבת ביניים בעיר, יואל טגן, בגין ההחלטה לגרש את אביו למדינת מוצאו, אתיופיה. לנגד עיני עומדת טובתו הבלעדית של הילד שהינו, ישראלי שווה זכויות כמו כל אזרח אחר במדינה. מדובר בילד הלומד בכיתה ז' וחי בישראל מיום הולדתו.
במצב שנוצר, שבו אימו של הילד לכאורה אינה נוכחת בגידולו, ייתכן שהילד יצטרך להעתיק את מגוריו וחייו למקום אחר שלגמרי זר לו. מכורח המציאות שנוצרה טובתו של הילד דורשת חשיבה מחודשת לגבי גירוש האב. על פי הבנתי מדובר במקרה חריג ועל כן בכוונתי לפעול אל מול הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים כדי שאלו יבחנו את הנושא שוב לעומקו תוך הסתכלות מדוקדקת על טובתו של הילד - וטובתו בלבד."
ח"כ פנינה תמנו שטה מכחול לבן פנתה בנושא למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שלמה מור יוסף.
מרשות ההגירה והאוכלוסין טרם התקבלה תגובה.
