האירוע החל עם השמע הצפירה. הקהל עמד בדום כיבד את הנופלים כאשר ברקע תפאורה של סמלי הזיכרון, דגלי המדינה ותאורה מתאימה.
הוקראו יזכור, פרקי תנילים ואל מלא רחמים מפיהם של בני משפחות הנופלים.
ראש העיר מר רמי גרינברג נאם על הצער והכאב של המשפחות ועל תרומתם לעוצמתה של המדינה ושיתף סיפור אישי אותו חווה כילד בן 6 כאשר הודיעו על נפילת בן דודו במלחמת לבנון הראשונה.
שיא הטקס הייתה ההתייחדות של הקהל עם שמות הנופלים אשר הוקרנו על בניין ההיכל עם תמונה של חייל, גיל הנצחי , מועד הנפילה ונר הזיכרון.
ברקע הלהקה בשירי זיכרון וקטעי קריאה שנכתבו לאורך השנים ומבטאים את השכול מכול התקופות.
קטע מרגש על חברה שכותבת לחייל שלה " אל תביא לי דבר, לא מזכרת מהמלחמה ולא מתנה תביא לי אותך שלם בעצמך, בגופך ובנשמתך "
נשמעו שירים כמו : "כבר יבשו עיינו מדמעה ", "היי שקטה" "הנסיך הקטן " "אנחנו שנינו מאותו הכפר" "מתוך הערפל " "איפה אתה " " הנעורים שבאו אל סופם "
השירים וקטעי הקריאה המשיכו ברקע כאשר על מסכי הענק ממשיכות - תמונות הנופלים 826 מבני העיר אשר חייהם ניטלו בהגנה, בטחון ובפעולות האיבה .
בסיום הצגת שמות הנופלים החל טקס הנחת הזרים כאשר נציגים מכול הגופים, המוסדות, הארגונים ותכבדו להניח זרים בהיכלי הזיכרון השחורים ועליהם חקוקים בשיש שמות הנופלים .
הציבור עבר אחרי נבחרי העיר על פני אולמות הזיכרון, כאשר המשפחות השכולות מתעכבות ליד שם יקיריהם, בתוך אולמות ההנצחה אלבומי זיכרון ובו סיפור אישי על כול נופל והמשפחות המתינו וביקשו להתייחד מול דף הזיכרון.
ביציאה ניתן היה להדליק נר זיכרון לזכר הנופלים
הטקס היה עוצמתי ומרגש. ברקע, ביד לבנים והיכלי הזיכרון המעוצבים של העיר אשר זכו לפרס ישראל עוד בשנת 1980 .