בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה הורה לחברת התיירות תור פלוס בע"מ לשלם למר יצחק סאמדר, שרכש ממנה חבילת תיירות לכרתים, פיצויים והוצאות בסך של כ-13,000 ש"ח, בשל התרשלות בהסדרת אשרת הכניסה ליוון עבור רעייתו.
אשתקד, לקראת חג הפסח תשע"ה, הזמינו יצחק סאמדר ורעייתו מחברת תור פלוס חבילת תיירות באי כרתים שביוון בעלות של כ-16,000 ש"ח. במסגרת העסקה נדרש יצחק לשלוח לחברה את צילומי הדרכונים של בני הזוג לצורך אימות פרטי הזיהוי שלהם. הוא סרב לעשות כן, ובמקום זאת שלח תרשומת של פרטיהם האישיים שלו ושל רעייתו, לאחר שהסכים ליטול על עצמו אחריות בדבר אמיתות הפרטים.
ההזמנה בוצעה והזוג קיבל את כל המסמכים הדרושים לצורך הנסיעה. אולם, בהגיעם לנמל התעופה בן גוריון, נאמר להם, להפתעתם, כי מאחר שהרעייה אוחזת בדרכון אוקראיני ואין לה דרכון ישראלי, היא מחוייבת באשרת כניסה ליוון. כל ניסיונותיהם של השניים לקבל אשרת כניסה ברגע האחרון, לרבות נסיעה מיוחדת לשגרירות יוון בתל אביב, עלו בתוהו, והם נאלצו לוותר על נסיעתם. אולם, הואיל והמדובר היה בערב חג הפסח ובני הזוג, אשר הינם שומרי מצוות, לא הכשירו את ביתם לחג, הם רכשו מהחברה חופשה נוספת, הפעם בארץ.
לאחר החג פנה מר סאמדר לחברת הנסיעות ודרש ממנה לפצות אותו בגין רשלונתה ובגין עוגמת הנפש שנגרמה לבני הזוג, אך החברה סירבה. בצר לו פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה והגיש תביעה על סך 31,900 ש"ח – עלות שתי החבילות, פיצויים על עוגמת הנפש והוצאות. לטענתו לא ציינה החברה כי הצגת הדרכונים הינה הליך המתבקש, על מנת לבחון את הצורך בהנפקת אשרה לארץ היעד, אלא לצורך אימות נתונים אישיים בלבד. לו היה נאמר לו אחרת – טען – היה שולח את הצילומים. הוא גם הוסיף וטען כי בטופס ההזמנה נכתב כי נדרש דרכון בתוקף לחצי שנה ולא נאמר דבר על דרכון ישראלי או על הצורך באשרה.
בכתב ההגנה שלה טענה חברת תור פלוס כי הדרישה לקבלת צילומי הדרכונים היא נוהל עבודה הכרחי אצלה, שכן יש לוודא שהלקוחות אינם זקוקים לאשרה, אחרת על החברה להנחות אותם כיצד לפעול כדי להשיג את האשרה הדרושה. החברה טענה שמאחר שמר סאמדר סירב באופן תמוה לשלוח את צילומי הדרכונים והתעקש לשלוח מסמך עם פרטים, הרי שהוא היה האחראי בהתנהגותו זאת לכך שרעייתו לא יכולה הייתה לנסוע ליוון.
הרשמת הבכירה אושרית הובר היימן, שדנה במקרה, התבססה בהחלטתה על "תקנות שירותי תיירות", הקובעות, בין השאר, ש"סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת... מידע בכתב בכל הנודע לשירותים הניתנים במסגרת החבילה ... (כולל) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות אחרות, לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה" וכו'. השופטת גם ציטטה מתוך פסק דין של בית המשפט המחוזי במקרה דומה, בו נאמר כי "...בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה".
חברת הנסיעות תור פלוס, אליבא דהשופטת, לא פעלה בהתאם לדין ולא סיפקה ללקוח מידע אמין ושלם, לא בכתב ולא בעל פה. עובדת החברה שהעידה בבית המשפט לא הכחישה את העובדה שהיא לא הפנתה את תשומת לבו של מר סאמדר לעניין האשרות, אלא דיברה על "בדיקת איות השמות" וכו'. היא גם לא הבחינה בכך שהמדובר במספר של דרכון זר, מה שמעיד על רשלנותה.
יחד עם זאת, קבעה השופטת שליצחק סאמדר הייתה רשלנות תורמת בשיעור של 30% ולפיכך פסקה שחברת הנסיעות תשלם לו 11,130 ש"ח (70% מעלות החבילה לחו"ל) ועוד 1,500 ש"ח פיצוי על עוגמת נפש ועוד 650 ש"ח הוצאות משפט ובסה"כ – 13,280 ש"ח.
בתשובה לפניית "פ"ת עכשיו" קיבלנו מאת יעקב כהן, מנכ"ל תור פלוס, את התגובה הבאה: "פסק הדין טרם הגיע אלינו. עם קבלתו נעבירו ליועצת המשפטית של חברתנו, עו"ד נורית פלג, ונתייחס אליו בכובד ראש עם כל המשמעות הנובעת ממנו. אנו כחברה מכובדת נמשיך לשרת את לקוחותינו ולעשות את המיטב והמירב לשביעות רצונם באופן המכובד ביותר כמסורת חברתנו בארץ ובחו"ל."
בחסות אתר "נבו"