בתאריך 25.10, רומי פוקס תושבת פתח תקווה חגגה את יום הולדתה ה-22, עם חברים ביפו ובאופן פתאומי התמוטטה ולקתה בהתקף אפילפסיה ודום נשימה. חובשי מד"א ביצעו בה החייאה שנמשכה בבית חולים וולפסון ורומי הועברה לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ כשהיא במצב של תרדמת.
רומי איבדה הכרה כעבור 4 ימים בית החולים וולפסון בחולון, משלא צלחו המאמצים להצילה נקבע אצלה מוות מוחי. בני משפחתה של רומי בקשו לתרום את אבריה להצלת חיים.
ההשתלות שבוצעו:
כבד וכליה הושתלו בבן 47 באיכילוב
לבלב וכליה הושתלו בבן 46 באיכילוב
שתי ריאות הושתלו בבת 40 בבלינסון
לב הושתל בבת 54 בבלינסון.
ממרכז ההשתלות הארצי נמסר: "מעל 2000 איש חתמו על כרטיס אדי בשבוע האחרון ועשרות משפחות הסכימו בחודשים האחרונים לתרום איברים ולהציל חיים. אנו עדים למגמה חיובית מתמשכת בנושא כל כך רגיש וחשוב. בימים אלה אנו מתחילים לציין את שנת ה-40 לכרטיס אדי - כרטיס שמציל חיים"
חני כהן, מושתלת הלב
"את התקף הלב הראשון שלי קיבלתי בגיל 39, בבית. כשפינו אותי לבית החולים גילו כי 98% מהעורק הראשי שלי נסתם ובעצם הייתי בסכנת חיים ממשית.
חוויתי על בשרי עד כמה זה חשוב להגיע לבית חולים מהר ככל האפשר.
לאחר שהבינו כי אני סובלת מאי ספיקת לב בעקבות מחלת קרישיות יתר הופנתי ליחידה לאי ספיקת לב בבילינסון שם אני מטופלת עד היום.
בסה"כ קיבלתי חמישה התקפי לב, אולם רק בחצי השנה האחרונה הבנתי עד כמה קשה מצבי וחיכיתי לטלפון מהרופא שיודיע לי שמצאו לי לב. הקושי היה ממש יומיומי אבל סירבתי להאמין שאני צריכה השתלת לב. ביום חמישי, ארבעה ימים לפני ההשתלה, הייתי בבילינסון בבדיקות ובטיפולים. לא האמנתי שאגיע להשתלת לב ממש כמה ימים לאחר מכן.
כשהתקשר ד"ר בן אברהם הרופא הקרדיולוג מבילינסון שמטפל בי ואמר לי שיש לו בשורה בשבילי התרגשתי ושאלתי אותו אם המצב שלי השתפר ואני לא צריכה השתלה.
ואז הבנתי שזהו, הגיע הרגע שלי לקבל חיים חדשים, והתרגשתי מאוד. נכנסתי לחדר הניתוח בלב שלם כי ידעתי שאני יכולה לסמוך על הצוות הרפואי שטיפל בי.
אני מאמינה מאוד בחיבור בין גוף ונפש, כשהנפש בריאה הגוף מתחזק. וזה מה ששמר עלי כל השנים האלו.
החלום שלי, לחזור לבנות שלי, להמשיך ולהיות סבתא לנכדים, ולחזור ולעסוק בספורט – שזו האהבה הגדולה בחיי. אני חולמת על הרגע שבו אוכל לחזור לסטודיו לפילאטיס ולמתאמנות שלי.
אני רוצה לומר למשפחה שתרמה לי את הלב של יקירם תודה. הם הגיבורים האמיתיים בעיני. ואשמח לפגוש אותם אם וכאשר ירצו בכך."
גל כהן, בתה של חני מושתלת הלב
לפני כמה ימים בשיחת טלפון אחת קיבלתי את הבשורה שכל כך חיכיתי לה ופחדתי ממנה בו זמנית. אני יושבת במשרד ועל הצג של הטלפון ״מאמו״ שאומרת כמעט מבלי לנשום מצאו לי לב חדש! בלילה אחד כל התחושות שבעולם התערבבו למכנה משותף גדול שילווה שלושה משפחות מעתה ועד עולם. מצד ימין הובילו מושתלת לב אמא שלי,לצד שמאל הובילו מושתלת ריאה ואי שם רחוק רחוק נכנסה משפחה אל השכול, משפחה אחת שאיבדה את היקר לה מכל. איזה לילה הזוי,אני אומרת שהעולם הזה משוגע.
משוגע עד כדי כך שאי אפשר להבין בכלל את הקלות בה אפשר לבוא ואפשר ללכת.
אי שם המשפחה היקרה הזו שאינני מכירה,הפכה להיות המשפחה שלנו בין רגע.
התוצאות לא היו מראש אבל נותר, רק נותר היה לקוות. לפנינו תהליך ושיקום ארוך אבל שלב הניתוח מאחורינו.
פרופ דן ערבות מנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב בבילינסון: "חני הגיעה להשתלת לב ממש בדקה ה- 90. הלב שלה עבד רק בעשרה אחוזים והיא נזקקה ללב בדחיפות.
שתי ההשתלות הצריכו צוותים גדולים מאוד של רופאים מנתחי לב וריאות, רופאים מרדימים, רופאים קרדיולוגים, טכנאי לב וריאות, צוות אחים של חדר ניתוח וצוותים רפואיים במחלקת ניתוחי חזה ולב.
ההודעה על ההשתלות היתה ביום שני בלילה, בזמן שכולם יוצאים לשבתון לבחירות המקומיות אנחנו, אני וד"ר מילטון סאוטה שהשתיל את הריאות, הוזעקנו לבית החולים לבצע את ההשתלות.
אני שמח שיום לאחר ההשתלה שתיהן היו בהכרה וכבר ישבו בכיסא
מצבן מצוין ואנחנו צופים שיתקדמו ויחלימו מהר."
פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מערך הריאות בבילינסון: "כשהתקשרתי למושתלת הריאות היא הגיעה בשמחה להשתלה. היום, מספר ימים לאחר ההשתלה, אני כרופא המטפל והמלווה שלה יכול לעדכן כי היא מבריאה ומרגישה טוב, נושמת היטב, אומרת שהיא קיבלה את חייה מחדש."