השרה רגב בחרה לנצל את הבמה של היכל התרבות בפתח תקווה, כדי לעסוק שוב במחלוקות שבינה לבין האמנים. עודד קוטלר: "כל האמנים אוהבים את הארץ הזאת מבלי שהלאום יזעק מגרונם והם אלה שיצרו את התרבות בארץ הזאת ולא אנשי הממשל".
ביום שני 6.11.17 התקיים טקס פרס מפעל חיים של אמ"י בהיכל התרבות בפתח תקווה תחת הכותרת "נותנים כבוד". האירוע התקיים בהשתתפות ראש העיר, מקבלי הפרס ומשפחותיהם. מקבלי הפרס לשנת 2017: יהורם גאון, שולי נתן, מיקי פלד, דליה פרידלנד, עודד קוטלר, טוביה צפיר, הוגו ירדן, רות אשל , דליה פלד וגילה אלמגור. הנחה את האירוע נתן דטנר. ניהול אומנותי יואל ליבה, יזום והפקה אריה ימיני, מנכ"ל היכל התרבות.
באירוע המיועד לתת כבוד והערכה לאמנים וותיקים, שתרמו לתרבות הישראלית, בחרה רגב שוב, לעסוק במחלוקת שבינה לבין האמנים כשאמרה: " אתם יודעים שבישראל 2017 אין באמת אמנים מיוסרים הנרדפים בידי השלטון, בדיוק כפי שאין צנזורה על חופש אומנותי. זו האמת והיא צריכה להיאמר." והמשיכה בנאום ארוך שעורר סערה בקהל, חלק מהצופים בקהל קרא קריאות כמו "די", "זה לא המקום", קריאות בוז ועוד.
בדומה לראש הממשלה, רגב השתמשה גם היא בביטוי "חמוץ": "תעזבו את הפוזה החמוצה, בישראל 2017 אין רדיפת אמנים על ידי השלטון כמו שאין צנזורה על תוכן אמנותי. לאט אבל בטוח חופש המימון מיושם."
חברת מועצת העיר לשעבר מוניקה כהן סיפרה ל"פ"ת עכשיו" על שהתרחש באירוע ובפרט על כך שרגב בחרה להתנצח הן עם האמנים והן (כמה לא צפוי) בתקשורת:
"אירוע פרס מפעל חיים לאמני ישראל בהיכל התרבות פתח תקווה היה חגיגי ונוצץ. שרת התרבות מירי רגב הגיעה מלווה בפאמליה גדולה וכולם הצטופפו סביבה. הכל נראה שקט ומבטיח. השרה עלתה לבמה מחובקת עם יענקלה מנדל יו"ר אמ"י והחלה לנאום. אחרי כמה משפטים נמלצים ומתאימים למעמד, לפתע חל שינוי בדבריה : "אני מצטערת לאכזב אתכם העיתונאים אבל היום אני לא אדבר על עדר הבהמות או קיפוח הפריפריה..." ואז לא הפסיקה לדבר בדיוק על הדברים האלה.
הקהל הגיב מיד בקריאות בוז וקראו לעברה: "תפסיקי כבר לדבר, לא באנו כאן כדי לשמוע אותך..:" היו גם כאלה שמחאו לה כפיים אבל קריאות הכעס והבוז גברו. הנאום שלה היה ארוך מן הצפוי : "אני אומר את כל מה שיש לי להגיד ואתם לא תפריעו לי..."
כאשר סיימה התנצלה שעליה לעזוב ויצאה מיד מן האולם.
חלק מדבריה כוונו לעודד קוטלר שישב מאחוריה והיה אחד ממקבלי פרס מפעל חיים.
כאשר עלה קוטלר על הבמה בתורו, לקבל את הפרס, פתח בנאום מאופק אבל נוקב ואמר: "כולם, כל האמנים אוהבים את הארץ הזאת, מבלי שהלאום יזעק מגרונם והם אלה שיצרו את התרבות בארץ הזאת ולא אנשי הממשל. הם אלה שייזכרו בזיכרון הקולקטיבי ולא הממשל, כאשר הם יצרו את התרבות."
