מאת: אלמוג בורשטיין
צילום המחשה: ingimage
לפני כחצי שנה נתפס מ.ש. (השם המלא שמור במערכת) כשהוא נוהג ברכבו תוך כדי שימוש בטלפון הנייד שלו. השוטר שעצר אותו רשם לו דו"ח על 1,000 ₪, אך הנהג העבריין לא שילם אותו וביקש להישפט. אולם, בהגיע מועד המשפט לא הגיע מ.ש. לדיון. התובעת המשטרתית ביקשה להחמיר עימו במיוחד, הן בשל זילות זמנו של בית המשפט והן בשל העובדה שהתברר שזהו הדו"ח החמישי ברציפות שנרשם לו באותה עבירה, וכי בנוסף להן רשומות לחובתו קרוב למאה עבירות תנועה קשות אחרות.
לאחר דיון קצר החליט שופט בית הדין לתעבורה בפתח תקווה, טל פרי, לגזור על הנהג קנס בסכום של 5,000 שקלים – פי חמישה מהקנס המקורי וכן לפסול את רישיונו למשך חצי שנה. כתב השופט פרי: "משבחר הנאשם להישפט הוא חשף עצמו לנשיאה במלוא העונש ובית המשפט אינו מחוייב להטיל עליו את אותו קנס שהיה מוטל עליו לולא בחר להישפט".
פסיקה זו מצטרפת לפסיקות אחרות מהזמן האחרון שניתנו בהתאם למדיניות המחמירה של רשויות האכיפה והתביעה בעבירות של היסח הדעת, בדגש על שימוש בטלפון נייד במהלך נהיגה. במהלך שנת 2015 ניתנו כ־20,000 דו"חות לנהגים בגין עבירה זו, לעומת 16,800 בתקופה המקבילה אשתקד - עלייה של קרוב לעשרים אחוזים.
הבעייה היא שהענישה אינה מבחינה בהבדל ביכולת הכלכלית של הנאשמים. ישנם אנשים שעבורם אלף ₪ הוא סכום נורא שיכול להביא עליהם חודשים ארוכים של אוברדרפט שהם אינם יכולים לצאת ממנו. לעומתם יש רבים, כמו מ.ש., למשל, שסכום כזה לא "מזיז" להם, אנשים שמתנהגים על הכביש כמו שהם מתנהגים במקומות אחרים כלפי הזולת.
הפתרון, אם כן, יכול להיות שגובה הקנס יהיה פונקציה של היכולת הכלכלית של עבריין התנועה ולא סכום קבוע. בנים מפונקים של אנשים עשירים ישלמו 100,000 ₪ קנס על עבירה חמורה, אך נהג שמשכורתו החודשית 5000 ₪ ישלם רק 200 ₪ על אותה עברה.