"השקדיה פורחת ושמש פז זורחת, ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג... חג לאילנות".
אמנם השמש היום לא כל כך זורחת, עננים מכסים את השמים וממטרים רבים יורדים ורוחות חזקות מנשבות בכל הארץ, אבל ט"ו בשבט הגיע וזהו חג. זה חג שנקבע במשנה לציון תחילת וסיום שנה חקלאית. בחג הזה נהוג לנטוע והנטיעה כשלעצמה מהווה ראש השנה החקלאית החדשה ונותנת ביטוי לקשר אל האדמה,לקשר של העם היהודי לארץ ישראל. אז לטעת כן ולעשות זאת בשירה "כך הולכים השותלים רון בלב ועט ביד מן העיר ומן הכפר..." אבל למה לאכול פירות יבשים ולא פירות טריים?
אכילת הפירות היבשים הוא שריד למנהג שהיה נפוץ בקרב יהודי הגולה שנהגו, אם לא לטעת אז לאכול מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, תאנה, תמר, חרוב ענבים ואגוזים. אך כדי שישתמרו פירות אלה בדרכן מהארץ הקדושה אל יהודי התפוצות ,נהגו לשלוח פירות יבשים שיוכלו לשמור על טריותן כל הדרך לגולה.מאז נוהגים לאכול את הפירות יבשים.
סדר ט"ו בשבט הוא נוסח אמירה של דברי תורה וברכות בשבח הארץ ותנובת השדה, מסורת שהתגבשה ע"י חכמי צפת במאה ה-17 והתפשטה בתפוצות, כשכל קהילה מוסיפה מנהגים משלה.
בשנים האחרונות, ביחד עם המודעות הגוברת לערכי הסביבה, מציינים את ט"ו בשבט כחג הטבע בכלל ורבים עורכים סדר ט"ו בשבט, שבו הם מסובים סביב השולחן כמו בפסח, קוראים הגדה מיוחדת לחג ושרים שירים המתאימים לפרי העץ ."כי האדם עץ השדה" כתב נתן זך ושירו הפך למרכיב/פיוט של סדרים אלו: "כמו האדם העץ צומח אך כמו העץ האדם נגדע, כמו העץ הוא שואף למעלה כמו האדם הוא נשרף באש, כמו העץ הוא צמא למים כמו האדם הוא נשאר צמא." השיר הרגיש הזה מלמדנו שלא להתפעל תמיד מהטבע כמקור לכח ועוצמה, אלא לדעת שגם העץ לא תמיד יודע כמו האדם "איפה הייתי ואיפה אהיה כמו עץ השדה" .
כמה יתרונות יש להם לפירות היבשים ואיך וכמה רצוי לאכול מהם: רצוי לאכול פירות יבשים אשר עברו תהליך ייבוש ללא חומרים משמרים וללא תוספת סוכר. רצוי לאכול אותם טבעיים, ללא קליה וללא תוספת מלח. הפירות היבשים עשירים במינרלים והם מקור טוב לאנרגיה.הם מכילים סיבים תזונתיים ועוזרים לפעילות מיעיים תקינה. מומלץ לצרוך 2-3 פירות יבשים ביום, הם מכילים סוכר ולכן עדיפים על דברי מתיקה.
