מאת: אלמוג בורשטין
מי לא מכיר את "הבלדה על יואל משה סלומון" – שירם המפורסם של יורם טהרלב (מילים) ושלום חנוך (לחן). עד היום אני זוכר את יום העצמאות של 1970, בו נשארתי בתורנות בבסיס חיל האוויר בביר גפגפה (רפידים) ושמעתי את השיר המקסים הזה זוכה במקום הראשון במצעד הפזמונים העבריים של קול ישראל (ואולי של גלי צה"ל...).
תזכורת – "הבלדה" מבוססת על אירוע הסטורי משנת תרל"ח (1878), שבו יצאה מיפו משלחת של חמישה אנשים לבחון את אדמות הכפר אומלבס שהוצעו למכירה ליהודים. בין החמישה היה גם רופא יווני (ד"ר מזארקי) שנתן חוות דעת שלילית על המקום (בלשון השיר: "אם ציפורים אינן נראות, המוות פה מולך, כדאי לצאת מפה מהר, הנה אני הולך"). על פי הבלדה, שלושה מהרוכבים כיבדו את דעתו של הרופא והסתלקו אתו, ורק "הוא נשאר על הגבעה, ובין חצות לאור, פתאום צמחו לסלומון, כנפיים של ציפור". לאחר מכן מספרת הבלדה שלמחרת היום "העמק הארור נמלא, ציוץ של צפרים". בזכות אותו שיר נחרתה בזכרוני דמותו של יואל משה סלומון כאדם אמיץ ובעל חזון וכמי שרוב "המניות" על הקמתה של המושבה פתח תקווה רשומות על שמו. במרכז פתח תקווה, ברחוב חיים עוזר, מוצב פסל של יואל משה סלומון עם כנפיים, כפי שמתואר בבלדה.
לימים התברר שסביב אמינותו של הגרעין ההיסטורי של הבלדה שוררת מחלוקת, שמעורבים בה צאצאיהם של מייסדי פתח תקווה, שטענו שלסלומון לא היה תפקיד מרכזי יותר מאשר למייסדי המושבה האחרים, כמו שטמפפר, שהיה ראש המועצה הראשון של פתח תקווה, ושל גוטמן וזרח ברנט שבכספיהם נרכשו אדמות המושבה.
אז מי היה יואל משה סלומון? הוא נולד בירושלים בדיוק לפני 178 שנים, י"ח באדר תקצ"ח (1838). קיבל חינוך תורני בארץ והמשיך את לימודיו בישיבה בליטא. בעת שהותו באירופה למד את מקצוע הדפוס ועם שובו לארץ בשנת 1863 יזם הקמת בית דפוס עברי בירושלים, שבו נדפס כתב העת "הלבנון" שסלומון היה אחד מעורכיו. סלומון היה בין "פורצי החומות" - יוצאי היישוב הישן בירושלים שהיו לחלוצי המתיישבים מחוץ לחומות העיר העתיקה והיה בין מקימי שכונת נחלת שבעה. סלומון לא הסתפק בכך ושאף לעודד את ההתיישבות החקלאית במקומות נוספים בארץ ישראל.
ואכן, בשנת תרל"ח נמנה סלומון בין רוכשי אדמות אומלבס ומייסדי המושבה פתח תקווה על אדמות אלה. אולם, לאחר שפרצה מגפת מלריה במקום, הוא עקר משם וייסד את המושבה יהוד. ביהוד חי ועבד שבע שנים, ובערוב ימיו שב לירושלים. יש האומרים שהוא אף הטיף נגד חזרה לפתח תקווה. על כל פנים, עקירתו מפתח תקווה היוותה את העילה לויכוח עד כמה יש לראות בו חלק מקבוצת המייסדים שיש להנציח את שמם. אולם על דבר אחד אין מחלוקת, לולא הבלדה היה האירוע כולו נשכח מהזיכרון הקולקטיבי. יורם טהר-לב גם טען שהיה מקום לבסס את סלומון כגיבור הראשי של הפרשה בשל המאמצים הרבים שהוא עשה קודם לקניית האדמות כדי לעורר את הרעיון של ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל וכן פעילותו הענפה בתחום העיתונות העברית.בחודש חשוון בשנת תרע"ג (1912) נפטר יואל משה סלומון בירושלים ונקבר בהר הזיתים.