עד לשנת 2009 חויב הספורטן בפתח תקווה לשלם לעירייה ארנונה בהתאם למה שהוסכם בינו לבין העירייה עוד ב-1990. בשנת 2009 ביצעה העירייה בדיקות ומדידות ולטענתה גילתה כי במהלך השנים ביצע הספורטן שינויים נרחבים מבלי לדווח לעירייה, ולפיכך התאימה (קרי הגדילה) את חיובי הארנונה שלו. הספורטן ערער על החיובים המוגדלים בפני מנהל הארנונה של העירייה,אולם זה דחה את הערעור במאי 2012. הספורטן לא ויתר והגיש ערר לועדת הערר של העירייה, שקיבלה את הערעור ! גם העירייה לא ויתרה, ומנהל הארנונה שלה הגיש בשמה ערעור לבית המשפט המחוזי.
הויכוח העיקרי בין הצדדים נסב סביב סיווגם של הבריכה המקורה ושל שטחי הדשא שמסביב למגרשי הספורט. בעוד שהספורטן טען, באמצעות עו"ד מלכה אנגלסמן, שהבריכה המקורה היא "שטח מיים" ושטחי הדשא הם "מגרשי ספורט", טענה העירייה, שיוצגה ע"י עו"ד אשר אילוביץ', שאת הבריכה יש לסווג על פי תעריף (גבוה יותר) של "מבנים ומשרד תפעול" ואת הדשא – לפי "קרקע תפוסה".
לאחר שמיעת הצדדים ודיון מעמיק בהחלטת ועדת הערר, החליטה השופטת זהבה בוסתן לדחות את טענות העירייה ומכאן גם את ערעורה ואף חייבה את האחרונה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ש"ח.