בפורים תרס"ה (1905), בדיוק לפני 111 שנה, הוקמה בפתח תקווה אגודת הפועלים שנקראה "הפועל הצעיר", שלימים התגלגלה למפא"י ובהמשך – למפלגת העבודה של ימינו. השם "הפועל הצעיר" ניתן לאגודה על ידי זלמן גיסין, מאיכרי פתח-תקווה, שהיה בין מייסדיה.
הכל התחיל בפתח תקווה. בראשית המאה ה-20 הייתה המושבה אבן שואבת לאנשי העלייה השנייה – רובם ככולם פועלים. איכרי המושבה הותיקים נעזרו בפועלים לצורך עיבוד השדות והמטעים, ביניהם ההדרים אשר באותה עת החלו לטעת במושבה, אבל העדיפו פועלים ערביים. בשנת 1905 הגיעו למושבה למעלה ממאה איש אשר עבורם העבודה לא הייתה רק אמצעי פרנסה אלא דרך להגשמת האידאולוגיה הציונית. הם שללו את תורתו של קרל מרקס ואת מלחמת המעמדות, והתנגדו להשתתפות בארגונים הסוציאליסטיים הבינלאומיים דוגמת האינטרנציונל הסוציאליסטי. עוד באותה שנה התכנסו כמה עשרות אנשים, הן מקרב האיכרים והן מקרב פועליהם בביתו של זלמן גיסין, אחד מאיכרי פתח תקווה, והקימו את מפלגת "הפועל הצעיר". תוכניתה של המפלגה התבססה על כיבוש מקצועות העבודה, "העלאת מצבו הטבעי והתרבותי של הפועל העברי בארץ-ישראל", ייסוד קופות מילווה, מטבחי פועלים, חנויות שיתופיות, חוות התיישבות וכן הפצת הלשון והתרבות העברית.
בשנת1923 חלו תמורות ביחסה של "הפועל הצעיר" לסוציאליזם ולתנועת הפועלים הבינלאומית, והיא אף שלחה משקיפים אל קונגרס האינטרנציונל הסוציאליסטי בהמבורג. בשנת 1930 התאחדה המפלגה עם "אחדות העבודה" ושתי התנועות הקימו את "מפלגת פועלי ארץ ישראל "הלא היא מפא"י ההסטורית, שבמהלך השנים ידעה גלגולים, איחודים, פיצולים, פרישות וחיבורים לרוב, עד שהפכה ל"מפלגת העבודה" (היום חלק מ"המחנה הציוני").
והנה התמונה של ועידת יסוד מפלגת "הפועל הצעיר" בביתו של זלמן גיסין בפתח תקווה
