בית משפט השלום ברמלה קיבל את תביעתו של ד"ר להנדסה באוניברסיטת בר אילן וחייב את עיריית פתח תקווה וחברת גביה מטעמה לפצותו ב-20 אלף שח.
סיפר המעשה החל כאשר קנס חניה ניתן לרכב שהושכר לחברה שבה עבד ד"ר אמיר יוסף אלאלוף. הד"ח הוסב על שמו, על אף העובדה כי אלאלוף כבר לא עבד בחברה במועד ביצוע העבירה.
אלאלוף הגיש תביעת פיצויים בשל הקנס שכן לטענו, הקנס הוסב על ידי העירייה לבקשת חברת ההשכרה לשמו של אלאלוף. בעקבות אי-תשלום הקנס ננקטו כלפיו הליכי גבייה ועיקול.
לאחר ניסיונות גבייה רשלניים ופוגעניים שנמשכו במשך 18 שנים, שבוצעו על-ידי העירייה ועל-ידי "פרנקל את קורן" חברת עורכי דין ולאחר שהתובע עשה כל שביכולתו להתמודד מול הנתבעים, החליט בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה לבטל את הדו"ח.
על פי התביעה, הנתבעות פעלו ברשלנות, תוך הפרת חובה חקוקה, ופגעו בשמו הטוב של התובע.
עיריית פ"ת פעלה באמצעות משרד עורכי הדין לגבות מהתובע את החוב בגין עבירת חניה שלא ביצע. חברת הגבייה פעלה כשלוחתה של העירייה והוציאה אל הפועל את פעולות הגבייה.
דומיקאר (המכונה אף באדג'ט) הייתה בעלת הרכב שלחובתה רשמה העירייה את הודעת הקנס, ואשר הושכר לחברת "מעריב לב-רם (שיווק)", כיום חברה בפירוק.
מהרגע שבו נודע לתובע דבר קיומה של הודעת תשלום הקנס, שנים לאחר מועד ביצוע העבירה, פנה התובע בכל דרך אפשרית, בהתכתבויות אינסופיות, בעצמו ובאמצעות שני משרדי עורכי-דין, לעירייה ולחברת הגבייה, אך ללא הועיל. בסופו של דבר פנה התובע לבית-המשפט לענייניים מקומיים בפתח תקווה, אשר ביום 20.2.14, כ- 18 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה, ביטל את הודעת הקנס.
בית-המשפט לעניינים מקומיים הגיע למסקנה שהתובע לא עבר את העבירה, הואיל והעבירה בוצעה לאחר סיום עבודתו של התובע במעריב לב רם.
כמו-כן, העירייה וחברת הגבייה לא שלחו את ההודעות על אודות הקנס לכתובתו הרשומה של התובע במשרד הפנים, אלא לכתובת אחרת, וכפועל יוצא התובע לא קיבל לידיו במשך שנים ארוכות את הודעת תשלום הקנס. רק בשנת 2005 נודע לתובע באקראי על החוב המיוחס לו, כאשר דייר שהתגורר במקום מגוריו הקודם של התובע, הודיע לו כי התקבל מכתב מחברת הגבייה.
בתביעתו, ד"ר אלאלוף טען כאמור לעילות תביעה של הפרת חובה חקוקה, בגין העובדה שהעירייה לא נימקה את הסבת הדוח (שדינה כדין ביטול דוח), בניגוד לחובתה על-פי סעיף 229 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. עוד טען התובע לעוולת הרשלנות, בגין החלטת העירייה להסב את הדוח, תוך הפרת חובת הזהירות, ובגין העובדה שלא תיקנו את טעותן לאחר שהתובע פנה אליהן בנושא. עוד טען התובע להוצאת לשון הרע מצד העירייה וחברת הגבייה בכך שעיקלו את חשבון הבנק שלו, ושלחו מעקלים לביתו.
ד"ר אלאלוף טען כי חברת דומיקאר פעלה ברשלנות בעניינו בכך שביקשה להסב את הודעת תשלום הקנס לחובתו של מי שנחזה בעיניה להיות נהג הרכב, במקום לבקש להסב את הודעת תשלום הקנס לחובת חברת "מעריב לב רם" או לנהג השני שהיה רשום כנהג ברכב.
הנזקים שהדוח הסב לד"ר אלאלוף
ד"ר אלאלוף טען לנזקים הבאים: הפסד ימי עבודה, 5,000 ₪; שכ"ט עו"ד ראשונה, 5,000 ₪; הוצאות משפט תביעות קטנות, 1,000 ₪; הוצאות משפט עניינים מקומיים, 5,000 ₪; שכ"ט עו"ד עניינים מקומיים, 14,160 ₪; שכר בטלת עד, 400 ₪; עוגמת נפש, 50,000 ₪; פגיעה בשם הטוב, 50,000 ₪; שכר טרחת עו"ד בגין מכתב התרעה טרם התביעה, 1,180 ₪.
כתב ההגנה של עיריית פ"ת
עיריית פתח תקווה הגישה כתב הגנה מטעמה. לטענתה, יש לדחות את התביעה מהעדר עילה או מהעדר יריבות, הואיל וענינה של התביעה בנקיטת הליכי גביה שנקטה חברת הגבייה, והיא גובת המס אשר ביצעה את העיקול.
כמו-כן, מי שביצעה את ההסבה היא חברת דומיקאר. לטענת העירייה הרכב חנה בניגוד לדין, והוצמדה לרכב הודעת קנס. משלא שולם הקנס, שלחה העירייה לדומיקאר הודעת תשלום קנס. חברת דומיקאר המציאה לעירייה הצהרה אליה צורף העתק חוזה ההשכרה, לפיו במועד ביצוע העבירה היה הרכב בשימושו של התובע.
בהתאם לכך, הסב התובע העירוני את הדוח על שמו של התובע. החל ממועד הסבת הדוח נשלחו למענו הרשום של התובע מכתבי התראה רבים וכן הודעות רבות בדואר רשום, וקיימת חזקת מסירה. ביום 20.6.05 העבירה העירייה את הטיפול בגביית הדוח לידי חברת הגבייה, ומכאן ואילך כל הטיפול בנושא התנהל על-ידי חברת הגביה.
רק ביום 26.2.13 פנה התובע בהליך והגיש בקשה לביטול הדוח לבית המשפט לעניינים מקומיים, ובתאריך 20.2.14 קבע בית-המשפט כי לאור העובדה שרישומי חברת דומיקאר לא שיקפו נכונה את זהות הנהג, יש לבטל את הדוח, ללא צו להוצאות, וזאת על אף שהתובע דרש באותו הליך פיצויים והוצאות. הדוח הוסב על-פי הצהרת דומיקאר. משלא פנה התובע בדרישה לערכאות מתאימו כי יעוכבו הליכיי הגבייה, הרי שחברת הגבייה הייתה רשאית להמשיך בהליכי הגביה, כל עוד אין החלטה אחרת מאת בית-המשפט. לטענת העירייה כלל ההתכתבויות של התובע הינן מול חברת הגביה.
פסיקת בית המשפט
בסופו של דבר הסתבר שהתובע כלל לא הועסק בתקופה האמורה באותה חברה, ובית-המשפט לעניינים מקומיים ביטל את הקנס. התביעה הוגשה בסך של 131,740ש"ח (56,800 לצרכי אגרה).
בית המשפט קיבל כאמור את תביעתו של אלאלוף ואף ציין כי העירייה וחברת הגבייה התרשלו בכך שלא בדקו את טענותיו של התובע ופגעו בשמו הטוב כאשר עיקלו את חשבון הבנק שלו ושלחו מעקלים לביתו.
השופט ד"ר עמי קובו:
"אשר על-כן, אני פוסק כי הנתבעות 1-2, עיריית פתח תקווה ו"פרנקל את קורן חברת עורכי-דין", ישלמו ביחד ולחוד לתובע סך של 20,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט (הוצאות תמלול, צילום וכו' בסך 500 ₪ וכן אגרות). הסכום ישולם תוך 30 ימים, ואלמלא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ביחסים בין העירייה לחברת הגבייה, תחולק האחריות שווה בשווה, וכל צד יישא ב- 50% מהסכומים האמורים.
התביעה נגד חברת דומיקאר נדחית. התובע יישא בשכר טרחת ב"כ דומיקאר בסך של 6,000 ₪, ובהוצאותיה (שכר עדים)."