בערב יום העצמאות האחרון, בנימין ימנו זלקה ז״ל הגיע לבילינסון במצב קשה לאחר אירוע הדקירה בפתח תקווה. במשך שעות ארוכות נלחמו אנשי ונשות הצוות על חייו. הם עשו כל שניתן, עד הרגע האחרון.
אמש (שלישי), חזרה אחותו, יירוס זלקה, למחלקה לטיפול נמרץ בבילינסון מקבוצת כללית כדי לומר תודה ולאחל שנה טובה לצוות שנלחם על חייו של אחיה.
יחד עם עדינה בזונך, בת דודתו, ואסייה אלמו, חברתו, היא פגשה שוב את אנשי ונשות הצוות שהיו שם באותו לילה: ד״ר איליה קגן, מנהל מחלקת טיפול נמרץ כללי, אנה קופמן, האחות האחראית, העובדות הסוציאליות דורין שמיר־ברנון ורונית הילל, שליוו את המשפחה ברגעים הקשים ביותר, ולצדם הרופאות והרופאים, צוות הסיעוד ושאר אנשי הצוות שהיו שם עבור ימנו ומשפחתו.
יירוס עברה ביניהם, חילקה עציצים קטנים לשנה החדשה ובעיקר ביקשה להודות. על המאמץ. על הטיפול. על כך שלא ויתרו ונלחמו על אחיה בכל דרך שיכלו.
המפגש התקיים בשיתוף מיזם ״משהו קטן וטוב״, מיזם התנדבותי שפועל כדי להכניס רגעים של אנושיות, חום וטוב לחוויית האשפוז בבתי החולים בארץ.
עבור הצוות בבילינסון, שגם אותו טלטל אותו לילה, המפגש הזה היה רגע עוצמתי במיוחד.
לפגוש שוב את המשפחה. לחבק. להיזכר. ולשמוע שתי מילים שלא מובנות מאליהן: תודה שנלחמתם.