הסכם ממון נתפס אצל רבים כמסמך שמנוסח מתוך חשד, אבל בפועל הוא בעיקר מסמך של ודאות. נפרט מה שהוא מכיל, מתי חותמים עליו ומה קורה למי שמדלג עליו.
רוב הזוגות בישראל אינם חותמים על הסכם ממון, ורובם גם לא נדרשים לכך אף פעם. הבעיה היא שהמיעוט שכן נדרש לו מגלה זאת בדיוק ברגע הגרוע ביותר: כשהקשר כבר בקשיים, כששני הצדדים זוכרים את אותם אירועים אחרת, וכשכל החלטה קטנה הופכת לנקודת מחלוקת.
מה חל על בני זוג כאשר לא נחתם ביניהם הסכם
בהיעדר הסכם חל הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג. בגדול, ההסדר קובע שרכוש שנצבר במהלך הנישואין יתחלק שווה בשווה בעת פקיעת הקשר, בעוד שרכוש שקדם לנישואין, וכן מתנות וירושות, נשאר של מי שהביא אותו.
זה נשמע פשוט, ובמקרים רבים זה באמת עובד. הקושי מתחיל כשהגבולות מיטשטשים: דירה שנרכשה לפני הקשר אך מומנה בהמשך מהכנסה משותפת, חשבון בנק שאליו נכנסו כספים משני המקורות, או עסק שהוקם לפני הנישואין וצמח במהלכם.
במצבים כאלה השאלה מה בדיוק שייך למי, הופכת לשאלה עובדתית שנדונה שנים אחר כך, לעיתים על סמך מסמכים חלקיים ועל סמך זיכרון שכבר אינו אמין.
נקודה נוספת שרבים אינם מודעים לה היא שהסדר איזון המשאבים אינו מתבצע במהלך הנישואין אלא רק בעת פקיעתם. כלומר, כל עוד הקשר קיים, הרישום הפורמלי של הנכסים אינו משקף בהכרח את החלוקה שתיערך בסופו של דבר.
זו בדיוק הסיבה שהסכם ממון אינו רק כלי לזוגות עשירים. הוא רלוונטי בכל מקום שבו יש פער בין מה שהצדדים מניחים לבין מה שהחוק קובע.
אילו נושאים ההסכם יכול להסדיר מראש
הסכם ממון אינו מוגבל לחלוקת דירה. הוא יכול להתייחס לחסכונות ולזכויות פנסיוניות, למניות ולזכויות בעסק, לחובות שנצברו לפני הקשר או במהלכו, ולמנגנון שיחול על נכס משותף אם הצדדים ייפרדו.
הוא יכול גם לקבוע מה ייחשב רכוש משותף ומה יישאר נפרד, גם אם בפועל שני בני הזוג משתמשים בו. זו נקודה חשובה במיוחד לזוגות שנכנסים לקשר עם נכסים קיימים.
חשוב לדעת מה ההסכם אינו יכול לעשות: הוא אינו קובע מראש את ענייני הילדים. מזונות, אחריות הורית (משמורת) והסדרי שהות נקבעים לפי טובת הילד בזמן אמת, ולא לפי מה שההורים סיכמו לפני שנולדו.
מעבר לכך, הסכם ממון יכול לכלול גם מנגנונים ולא רק חלוקה. למשל, הגדרה של מה ייחשב נכס שהושבח במהלך הקשר, אופן ההערכה של עסק במקרה של פרידה, או הסדר לגבי נכס שנרכש במשותף בשיעורי מימון שונים.
ככל שהמנגנונים האלה מוגדרים מראש, כך קטן הצורך להתדיין עליהם בהמשך. זהו למעשה עיקר הערך של ההסכם: לא ההחלטה עצמה, אלא העובדה שהיא התקבלה בזמן שבו שני הצדדים עדיין חושבים יחד.
מתי חותמים ואיך ההסכם מקבל תוקף מחייב
אפשר לחתום לפני הנישואין, במהלכם, ואפילו הרבה שנים אחריהם. העיתוי משפיע בעיקר על אופן האישור, ולא על עצם האפשרות.
לפני הנישואין ניתן לאמת את ההסכם בפני נוטריון, וזו הדרך הפשוטה והמהירה. לאחר הנישואין נדרש אישור של בית המשפט לענייני משפחה או של בית דין דתי, במעמד שבו הערכאה מוודאת ששני הצדדים הבינו את תוכן ההסכם וחתמו עליו מרצון חופשי.
הדרישה הזאת אינה טכנית. היא בדיוק מה שהופך את ההסכם לעמיד בפני טענות עתידיות, ולכן עורך דין הסכם ממון יקפיד עליה גם כשנדמה לצדדים שהיא מיותרת. הסכם שנחתם ולא אושר כנדרש עלול להתגלות כחסר תוקף בדיוק כשצריך אותו.
הטעויות שחוזרות על עצמן
הראשונה היא ניסוח כללי מדי. הסכם שמסתפק באמירה שכל צד ישמור על מה ששלו, בלי לפרט מהו בדיוק אותו רכוש ובלי מנגנון לנכסים שיצטברו בהמשך, מייצר בדיוק את חוסר הוודאות שהוא נועד למנוע.
השנייה היא התעלמות מהזמן. הסכם שנחתם בתחילת הדרך ולא נבחן מחדש לאחר שינויים משמעותיים, כמו רכישת נכס, פתיחת עסק או קבלת ירושה, עלול להפוך ללא רלוונטי.
השלישית היא ייצוג משותף. כששני בני הזוג נשענים על אותו עורך דין, נוצר קושי אמיתי, ובמקרים מסוימים גם עילה לתקוף את ההסכם בהמשך. ייעוץ נפרד לכל צד מחזק את ההסכם ולא מחליש אותו.
הרביעית, ואולי הפחות מדוברת, היא חוסר התאמה בין ההסכם למסמכים אחרים. הסכם ממון שקובע דבר אחד וצוואה שקובעת דבר אחר יוצרים סתירה שתתגלה בדיוק כשאי אפשר עוד לשאול את מי שניסח אותם.
מה קורה כשההסכם כבר קיים
הסכם ממון אינו מסמך שנחתם ונשכח. שינויים משמעותיים בחיים מצדיקים בחינה מחדש: רכישת נכס, פתיחת עסק, קבלת ירושה או שינוי מהותי בהכנסות של אחד הצדדים.
אפשר לתקן הסכם קיים, ואפשר גם להחליף אותו בהסכם חדש. בשני המקרים נדרש אישור באותו אופן שבו אושר המקור.
זוגות שמתייחסים להסכם כאל מסמך חי, שנבחן אחת לכמה שנים, נמצאים במצב טוב בהרבה מזוגות שחתמו פעם אחת והניחו שהעניין סגור.
השורה התחתונה
הסכם ממון אינו הבעת חוסר אמון, אלא הסדרה מראש של שאלות שממילא יעלו יום אחד. זוגות שמנסחים אותו בשלב שבו היחסים טובים עושים זאת בעלות נמוכה ובאווירה עניינית, ובכך חוסכים לעצמם התדיינות ארוכה ויקרה בהרבה בהמשך.
נקודת הפתיחה המומלצת היא בירור קצר: מה כל צד מביא איתו, מה צפוי להצטבר, ומה חשוב לכל אחד לשמר. משם קל בהרבה להבין אם בכלל נדרש הסכם, ואם כן, מה הוא צריך לכלול.
לא מעט זוגות מגלים בסוף הבירור הזה שהסדר ברירת המחדל שבחוק מתאים להם בדיוק, ושאין צורך בהסכם כלל. גם זו תוצאה טובה, ועדיף להגיע אליה מתוך ידיעה ולא מתוך הנחה.
הכתבה נכתבה בליווי עו"ד ונוטריון מוטי גרטל עוסק בדיני משפחה למעלה משלושים שנה, וחבר בלשכת עורכי הדין משנת 1996. הוא מכהן כסגן יו"ר משותף של ועדת בתי הדין הרבניים וכחבר ועדת דיני משפחה במחוז מרכז של לשכת עורכי הדין בישראל, ומנהל בפורטל din.co.il את הפורומים בתחומי מזונות והסכמי גירושין. משרד עורכי הדין של מוטי גרטל מתמחה בדיני משפחה, מעמד אישי ומקרקעין, ומלווה משפחות בהסכמי ממון, מזונות ומשמורת.
משרד עו"ד ונוטריון מוטי גרטל ושות' · תוצרת הארץ 3, פתח תקווה · טלפון 03-5276610 · [email protected]
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לו.
