השבוע עברה טלטלה קשה על פתח תקווה בעקבות מקרה הרצח המזעזע בפיצרייה בעיר. אירוע שזעזע הורים, תלמידים ובני נוער רבים. בעוד השיח הציבורי סער, במרכז של עמותת “חמניות - המקום לילדים שאיבדו הורה אלמנות ואלמנים ” בעיר, בחרו שלא להישאר אדישים.
בסניף בפתח תקווה של העמותה, שבו פועלים 16 בני נוער בגילאי 10–17, רבים מהם נחשפו לאירוע הקשה. במקום להמשיך בשגרה, החליט הצוות לעצור, לשנות את הפעילות המתוכננת, ולפתוח בשיח ישיר על אלימות, שיח שהפך לרגע משמעותי עבור המשתתפים.
“השיח הישיר עם בני הנוער בחמניות היה חשוב והשיחה על נושא האלימות היה הכרחי”, מתארים בצוות.
במפגש, בני הנוער שוחחו על סוגי אלימות, מילולית ופיזית, ושיתפו מקרים שבהם היו מעורבים, אם כקורבנות ואם כצופים מהצד. לצד זאת, התקיימו סימולציות למצבי קיצון: מה עושים כשנתקלים באלימות? למי פונים? ואיך שומרים על עצמנו ועל אחרים.
“במציאות שבה האלימות הופכת לעיתים לרעש רקע, העמידה מולם והדיבור בגובה העיניים מאפשרים להם לעבד את הפחד, הכעס והבלבול. השיחה מעניקה להם שפה, היא הופכת את חוסר האונים ללקיחת אחריות. כשאנחנו מדברים על אלימות, אנחנו לא רק מנתחים אירוע עבר, אלא בונים יחד את המצפן המוסרי שינחה אותם ברגעי המבחן הבאים שלהם”.
מעבר לשיח, בני הנוער בחרו גם לפעול. הם הגיעו לזירת הרצח, שם הקימו פינת הנצחה שהלכה והתרחבה באופן טבעי, והוסיפו אליה סטיקרים ומשפטים שכתבו בעצמם- מסרים של חיים, חמלה ואחריות.
“הצבת הסטיקרים והפתגמים של חמניות במקום שבו נגדעו חיים הייתה מאוד עוצמתית במיוחד לילדי חמניות שחוו אובדן”, מספרים במרכז.
בני הנוער עצמם לא נשארו אדישים, ושיתפו בתחושותיהם.
לייה, בת 17: ״כשאנחנו מסתובבים בעיר ופוגשים בקבוצות של נערים, אנחנו חוששים שמשהו יכול להתפתח.״
מקס, בן 12: ״חבר שלי נתקל בחבורה כזאת וסיפר לי, התקשרנו לאחיו הגדול שבמזל היה באזור. הרגשתי חוסר אונים.״
נגה, בת 8: ״אני לא רוצה להשתתף בחרמות או ברוגז, כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד. למדנו שגם התעלמות יכולה להיות אקט אלים".
הפעילות הזו מקבלת משמעות עמוקה במיוחד כשמדובר בילדים ובני נוער שהתמודדו כבר עם אובדן הורה. עבורם, תחושת הביטחון האישי במרחב הציבורי אינה מובנת מאליה. החשיפה לאלימות, בוודאי לאירוע קיצוני כמו רצח, עלולה לערער מחדש תחושות של יציבות, שייכות וביטחון."
דווקא לכן, מדגישים בעמותה, חשוב לעסוק במניעת אלימות מכל סוג, לא רק כערך חברתי כללי, אלא כצורך רגשי בסיסי עבור יתומים. השיח, ההקשבה והפעולה המשותפת מחזקים את תחושת השליטה והיכולת שלהם להתמודד עם מציאות מורכבת.
שגית איבגי, מנהלת מרכז חמניות בפתח תקווה, סיכמה: "הבחירה לעצור את השגרה ולפתוח שיח על אלימות לא הייתה מובנת מאליה, אבל היא הייתה הכרחית. בני הנוער שלנו מתמודדים עם אובדן מורכב, והמציאות האלימה סביבם עלולה להעצים תחושות של חוסר ביטחון. דווקא דרך השיחה, השיתוף והפעולה בשטח, הם מקבלים כלים, קול ותחושת מסוגלות. לראות אותם בוחרים להיות חלק מהפתרון, זה רגע חינוכי ואנושי מהמעלה הראשונה”.
