איתי פריזט אהב את החיים. נער גבוה כמעט שני מטרים, כריזמטי, מצחיק וחד מחשבה, הוא היה מסוג האנשים שנכנסים לחדר ומיד מרגישים בו.
חבריו קראו לו "חתיכי", אבל מה שהפך אותו לאהוב כל כך היה בעיקר חוכמת הלב, היכולת לראות כל אחד, לשים לב לילד שעובר קושי, להרים חבר שנופל, להיות הראשון שיגיד מילה טובה.
איתי גדל והתחנך בפתח תקווה, למד בבית הספר היסודי "נתן יונתן" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי על שם גולדה מאיר בעיר. ילד מבריק שניחן בזיכרון צילומי, וכך גם אם לא טרח לכתוב במחברותיו הכיר את החומר והצטיין בלימודים.
בדצמבר 2022 איתי התגייס לגבעתי גדוד שקד. הוא אהב את החטיבה, את האנשים, את התחושה שהוא חלק ממשהו גדול ממנו. בספטמבר 2023 שבר את ידו ונאלץ להחלים בבית, אבל אחרי השבעה באוקטובר הוא כבר לא יכול היה להישאר בחוסר מעש. "החברים שלי צריכים אותי", אמר שוב ושוב.
כשהרופאים הודיעו שהשבר התאחה מספיק (50%), איתי התקשר למפקד הפלוגה כדי לבשר שהוא חוזר. זאת הייתה מחויבות. הוא אמר "יש לנו משימה להשלים".
איתי נלחם בעזה, הרים את רוח הצוות, עד אותו בוקר שבת בצפון הרצועה, שבו מטען הופעל בכניסת הכוח לטיהור מבנה. איתי נהרג במקום. במכתב הפרידה שהותיר כתב "אני מקווה שתמשיכו את החיים... אני לא מתחרט על שום דבר... גאה להיות לוחם וגאה להיות חלק מהחיים שלכם".
כאן התחילה נקודת המפנה. במקום לשקוע בשכול, הוריו של איתי החליטו לקחת את הכאב ולהפוך אותו לכוח שמרפא אחרים. הם הקימו את "קהילת איתי", רשת יוזמות חברתיות בארץ ובעולם, שעוסקות בחיזוק נפגעי מלחמה, חיבור בין קהילות יהודיות, ויצירת שפה חדשה של אחדות בעם.
"אנחנו רוצים שילדי הדור יכירו את הגיבורים האמיתיים של תקופתנו", הסביר יניב אביו. "צעירים שקמו, נתנו והגנו על המדינה", כשילד שעובר חרם או קושי פוגש את הסיפור של איתי, הוא מבין שגם הוא יכול לקום. זה הריפוי של עם ישראל וזה הריפוי שלנו כהורים".
ראינו במיזם צו החיים אפשרות להנגיש את ההגדרה הפשוטה של היהדות, לא משנה מאיפה באת, לא משנה איך אתה נראה, לא משנה אם אתה דתי או חילוני, המשמעות של להיות יהודי, זה לדאוג אחד לשני, ואהבת לרעך כמוך, הסביר יניב.
"היהודי מוגדר על פי האחריות ההדדית", אומר יניב. "איתי נלחם עבור ירושלים ועבור עם ישראל. לכן בכיכר שנקראה על שמו בפתח תקווה הונצחה משמעות חדשה לשם איתי - אחדותנו יחד תפארת ישראל. המשמעות: ״יח״ד - יהודים בארץ ובחו״ל, דתיים וחילונים, כולנו חלק מתפארת יעקב. כולנו עם אחד".
במקביל הקימו ההורים בארצות הברית את עמותת "אוהבי ישראל". "עבור מי שאוהבים את עם ישראל, כדי שירתמו למאמץ הלאומי לרפא ולאחד את כלל נפגעי המלחמה דרך מיזמים משותפים לסולידריות חברתית", מסביר יניב. "ממש כמו שנים עשר השבטים של עם ישראל - לכל אחד נתן יעקב ייעוד אחר, אבל יחד הם יצרו שלם אחד גדול".
קהילת איתי ומיזם צו החיים מקבלים פידבק חיובי במוסדות החינוך. תלמידים שומעים על איתי, על הבחירות שעשה, על העוצמה שהייתה בו, ועל האפשרות שכל אחד מהם יכול להיות "איתי" קטן בחיי היומיום.
ואולי זה החלק שמסביר את הצלחת המיזם, הוא לא מבקש מהציבור להתאבל, הוא מזמין אותו להתקרב. להתלכד ולהתחזק. "אנחנו לא מחליפים את הכאב, אנחנו נותנים לו תפקיד".
בכל מפגש, יניב אומר משפט שחוזר שוב ושוב, כמעט כמו שבועה אישית "אנחנו קמים כל בוקר בשבילו, להמשיך את דרכו של איתי, להילחם להצלחת עם ישראל. זו המשימה שלנו".
