השנה, בית חב"ד נווה גן נותר ללא מבנה קבוע לקיום תפילות יום הכיפורים. זאת לאחר שטיל פקד את השכונה וגרם לנזק חמור לאחד מבתי הכנסת, והאולם ששימש את בית חב"ד בשנה שעברה אולם הספורט נווה גן כבר לא היה זמין.
ביוזמת הרב חיים מרטון מחב"ד ועל אף האכזבה והחשש, התפילה יצאה אל הרחוב והפכה לאירוע יוצא דופן של חיבור ואחדות.
מאות אנשים התכנסו יחדיו, מחיצה מאולתרת משולחן הפרידה בין נשים לגברים, ילדים על אופניים שחלפו בסמוך למקום והבחינו במתרחש, נשארו לראות את התפילה בעניין רב. חלק מעוברי אורח שעוצרים לאחל "גמר חתימה טובה", הצטרפו לתפילה.
שוחננו עם הרב מרטון מרטון כדי להבין איך הפכו את המשבר להזדמנות:
שלום הרב חיים מרטון, הבנתי שבהתחלה לא היה לכם מקום לתפילות יום כיפור
בעקבות הפגיעה של הטיל בשכונה, בית כנסת נפגע ונהרס.
בשנה שעברה עשינו את התפילה באולם ספורט של נווה גן, השנה זה לא התאפשר כי העירייה העבירה את האולם לשימוש המתפללים שהתפללו בבית כנסת שנפגע, אז חיפשנו מקום.
איך עלה הרעיון לקיים את התפילה ברחוב?
קודם כל אני מכיר עוד הרבה מקומות ובתי חב"ד בארץ ובעולם שעושים את זה ברחובה של העיר, יש בזה משהו מאד מיוחד ומרגש שתחת כיפת השמיים מקיימים תפילת כל נדרי ונעילה.
בשורה התחתונה זה הגיע מחוסר ברירה, למפרע זה יצא מיוחד מאד, אנחנו חושבים לשכפל את הרעיון הזה. היה מיוחד מאד.
כמה אנשים היו?
בתפילת נדרי היו בסביבות 400-500 כל הרחבה הייתה מלאה.
בתפילת הנעילה הרחוב היה מלא וגדוש והמרפסות היו מלאות, אני משער שהיו לפחות 800 איש.
האם אלו אותם אנשים שכל שנה מגיעים?
ממש לא, היו המון אנשים חדשים, פרצופים חדשים.
מישהי כתבה לי שהיא תמיד שומעת את תקיעת השופר מבית הכנסת מרחוק וזו פעם ראשונה שהיא רואה את התפילה ואיך נראית התפילה.
הרבה מאד אנשים חדשים, תוך כדי התפילה, הרבה אנשים וילדים שנסעו באופניים ונעצרו עם האופניים להסתכל והתרגשו לראות את זה.
זה רגע מיוחד כי קודם כל הוא מסמל את האחדות בינינו, היו גברים ונשים מכל הגוונים של החברה ומכל הדעות. הכל היה מונגש, היה חוברות וציוד לכולם.
היו גם חילונים?
בטח, בטח, כולם, מכל הגוונים של החברה וזה היה מיוחד ומרגש מאד. כמות גדולה של אנשים שפשוט נפתח הלב.
רגע לפני תקיעת שופר וצעקת שמע ישראל, צעקנו חזק לשמיים, כל זה היה מוקדש לחטופים שיחזרו בשלום, לחיילים שיחזרו בשלום הבייתה, לחיילים הפצועים שיחלימו שיהיו בשורות טובות לעם ישראל. זה הלב היהודי זה הביחד שלנו.
וכל זה אחרי שחזרת ממילואים, איך היה?
אני חזרתי ממילואים של ארבעה חודשים לא מזמן ביהודה ושומרון, זה מרגיש ככה, גם שם וגם פפה שברגעי האמת כולנו ביחד.
גם בבוקר היו כ-70 איש והיה איתנו אסי בלו שההורים שלו נרצחו מפגיעת הטיל. הזכרנו את הוריו והקדשנו את התפילה להוריו.
זה היה יום כיפור הכי מיוחד שהיה בחיים שלי.
שלושה תושבי השכונה שהשתתפו בתפילות שיתפו אותנו גם כן בתחושותיהם.
אתי: "אבל דווקא מהתחושה הלא טובה הזאת צמחה חוויה גדולה מהחיים. הרחוב הפך לבית של כולם, והתחושה הייתה שכאילו לא יכולנו לבקש יותר טוב מזה."
אברהם סיפר: "זו הייתה חווית תפילה אחרת לגמרי," "לא עוד ספסלים בבית כנסת סגור. היה משהו אחר באוויר אנרגיה של אחדות, של קהילה שמתחברת".
הפעילה יפית לוי סיכמה: "זו הייתה אחדות - חיה ותן לחיות.
בזמן התפילה ילדים רכבו באופניים, יחד עם אנשים מכל הסוגים - דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים - כולם באותו מרחב, עם אותה נשימה, לא עוד מסגרת רגילה, אלא חוויה של פתיחות, קבלה ואור גדול. אנשים מכל הסוגים ביחד. זה היה רגע בלתי נשכח."