היום לפני 4 שנים הגיע אלי הקשיש להתארח.
רק עד שימות .... שלא ימות בכלוב (כמו שאיחלה לו המשפחה שלו שנטשה אותו למות(, רק עד שנמצא לו בית להזדקן בו, שמצא באותו הרגע אצלי רק לקח לי זמן להבין זאת. אז חיפשנו לו בית ובכל פעם שמישהו התקשר התפללתי שלא ירצה לאמץ אותו, עד שזהו הוחלט הזקן או בשמו סבא'לה נשאר אצלנו ומאז 2 ניתוחי פה כמה התקפי לב, המון נביחות ונשיכות והבן שלי איתי בן השנתיים שמת עליו.
אין אבל אין כמו לאמץ כלב זקן! אין על הכרת התודה שלהם, אין על האהבה שיש בהם, אין על הריח מהפה חחחח והביטחון העצמי (כאילו מי יתעסק איתי... נראה אותו(.
אז סבוש אהובנו תזכור את ההסכם שלנו, אתה חייב להמשיך לחיות לפחות עד שאיתי יהיה בן 25.
אוהבים אותך המון המון ותמיד אומר תודה למי שהכניס את הנשמה המדהימה הזאת אלי ללב ולבית.
