26 דצמבר, 2023, פאתי ג'בליה בעזה, הכח של סמ"ר עמית בר, בן 22 מהיישוב לפיד עולה על מטען. בתקרית הקשה נהרגו רס"ן שי שמריז וסרן שאולי גרינגליק ז"ל, ונפצעו 12 לוחמים.
עמית נפצע באורח קשה מאוד וכאן מתחיל סיפור לא יאמן.
בבית החולים בילינסון בעיר מחליטים לכרות את אחת מרגליו שספגה את הפגיעה העיקרית ולשקם את רגלו השנייה, שהייתה מלאה ברסיסים. בדצמבר הוא הגיע לביה"ח בילינסון בעיר במצב קשה והיום הוא הולך בעזרת מקל עם רגל מפרוטזה.
הסיפור של סמ"ר עמית בר, הוא לא רק מרתק, הוא חשוב, היות ומדובר בסיפור גבורה ותעצומות נפש שעשויים לגרום להשראה ולחיזוק חיילים פצועים שנמצאים בשלב כלשהו בהליך של שיקום. הוא בוודאי מהווה השראה לאנשים שנמצאים בתקופות קשות של חייהם שהאתגר הוא לקום, להמשיך ולהתמיד חרף קשיים פיזיים ואחרים.
גילוי נאות, תוך כדי שיחה קשה שלא להתרשם ולהיות מושפע מדבריו של עמית שמבטאים ערכים ורצון עז לשנות ולעשות טוב למען הכלל.
באופן אישי, גם זיהיתי מכנים משותפים, שכן, עמית ששירת את השירות המשמעותי ביותר בצבא, החל ללמוד באוניברסיטת רייכמן תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, שכותב שורות אלו סיים את אותו התואר ב-2008 כך שישנם את כל הנתונים לשיחה טובה ומרגשת:
מה שלומך בימים אלו?
"טוב. מתמודדים".
עברת 15 ניחוחים...
"כן מלא. בהתחלה הייתי בטיפול נמרץ חודש וחצי והיה לי כל מיני זיהומים ואז כשסיימתי בטיפול נמרץ, הגעתי לטיפול נמרץ וטיפלו לי בשיטה מיוחדת "top closer" ד"ר גורביץ בבילינסון סגר לי את הגדם ברגל ימין. היו כמה לי ניתוחים לסגירת הגדם".
ואז עברת לתל השומר לכמה זמן?
"עשרה חודשים בערך שהסתיים באוקטובר".
קראתי ושמעתי על תהליך השיקום שעברת, עולה משם המון אופטימיות, שמחת חיים וראייה קדימה. מהיכן אתה שואב את הכוחות? איך אתה מצליח לשמור על מורל גבוה אחרי כל מה שחווית ואתה עדיין חווה?
"אני שואב כוחות מהמשפחה, מהחברים, מעם ישראל שבאו לבקר אותי בשיקום, כולם תומכים בי, גם השיעורים של חיה פינקל הכניסו אותי למסגרת, שיפרו לי מאד את האנגלית.
גם המשפטים של המ"פ שלי שנהרג שי שמרי ז"ל שאמר: להסתכל במטרה בעיניים ולדרוס קדימה ושאולי גרינליק סמ"פ אמר: הכל מנטלי, הכל בראש."
אלו המנטרות
"כן. המשפטים מאד מחזקים אותי".
האירוע בג'באליה נשמע לי מאד טראומטי, עד כמה זה הפתיע? איך מתמודדים עם אירוע כזה?
"אלו שעות קשות, אבל הגענו למקום עשינו מה שהיינו צריכים לעשות ועכשיו ממשיכים בחיים, בוחרים להמשיך בחיים".
אתה מרגיש שהאירוע שינה אותך?
"כן, כמו כל אירוע שבן אדם עובר, משהו משתנה, אתה מרגיש גם שאתה גם משתנה וגם נשאר אותו דבר. אתה מגלך את עצמך מחדש".
מה משתנה?
"אתה מרגיש שאתה פחות תמים".
יותר מחוספס ומחושל?
ז"ה מורכב זה גם וגם".
מה השליחות שלך, מה החזון שלך לעתיד?
"להיות עצמאי, לפעול באורח עצמאי, שאף אחד לא יצטרך לעזור לי. להיות בעל משפחה ולתרום לחברה ולסביבה, בכל מיני היבטים, במה שאני יכול".
מאין הרעיון ללמוד אנגלית בשיקום? מה הניע אותך ללמוד אנגלית? אתה מתכנן להיפגש עם ביידן? עם טראמפ?
"אני חושב שהאנגלית זה הכלי הכי חשוב בעולם, אתה צריך שפה משותפת שכולם יודעים. אני טס בשבוע הבא לניו יורק, יש לי עדיין את הקושי של הזה של השפה, עשיתי 5 יחידות, זה חשוב לדעת את השפה האנגלית, יש לך את השפה האנגלית יש לך הכל, אתה יכול ללמוד איזה קורס שאתה רוצה. אני חושב שזה כלי מאד חשוב בחיים, לכל דבר".
קיבלת שיעורים מחיה פינקל ומהמורים של חיה פינקל שלימדו אותך בהתנדבות
"היה מאד כיף, מאד מלמד, מאד עוזר, עזרו לי ללמד למבחן עמירם.
מורים בבית ספר של חיה פינקל הם מורים טובים מאד".
עוד עיסוק שבו ניצלת את תקופת השיקום כדי להתפתח בו זה השירים.
"האמת שאתגר קרת בא לבקר אותי פעם בביה"ח ואמר לי קח 20 דקות תתנתק מהכל וזה תפס לעצמי, אני אפרוק לסיפור את הדברים שאני עובר".
זה סוג של תרפיה
"בדיוק, ממש".
האם יש מסר שתרצה להעביר לחיילים נוספים שנלחמים למען המדינה וקוראים את זה? משהו שיוכל לחזק אותם בימים האלה? בעיקר אלו שנפצעו.
"זה מורכב, ,אם הייתי פוגש את עצמי ברגע שנפצעתי אני לא יודע מה הייתי אומר לעצמי, אבל אם הייתי צריך להגדיר לעצמי מסר אחד זה לא לתת לפציעה להגדיר אותך, לשלוט בך, לתת לה מקום, אבל שאתה תשלוט בה, לא לתת לה לשלוט בך.
צריך לקחת את החיים בידיים ולהמשיך קדימה למרות הקשיים".
היית רוצה להתייחס למצב למדינה?
"כן. אני מקווה שיחזרו כל החטופים, הביטחון יחזור והמפונים יחזרו למצב בדרום".
החלמה מהירה ורפואה שלמה, תצליח ותזכור שהקלישאה נכונה עבורה - עוד כל החיים לפניך.
