"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צווה ה' כן עשו ויברך אותם משה" (לט, מג)

ויברך אותם משה, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם, (תהלים ת, יז) "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו" וכו' (רש"י)

בפשטות, משה רבינו בירך את בני ישראל על השתדלותם במעשה המשכן, אבל ישנה כאן הדגשה מיוחדת, "כאשר צווה ה' כן עשו", שהרי הם היו מצווים לעשות את המלאכה בצווי של הקב"ה, ואם היו מתעצלים חלילה הייתה בזה עבירה גדולה לכאורה, אבל כאשר עשו היטב ככל אשר ציווה ה', האיר להם משה פנים ובירכם, שנועם ה' ישרה עליהם.

וזהו לימוד גדול עבורנו, הלכה למעשה, בבית, עקרת הבית מכינה היטב את הבית בטוב טעם, ולפעמים בטרחה גדולה, כגון בערב שבת, עמלה והשתדלה להכין מאכלים טעימים למיניהם, לנקות את הבית עם כל הטורח הכרוך בכך, והרבה פעמים נכנסת בליבנו התחושה, נו, הרי זה תפקידה וחלקה בעבודות הבית, ושוכחים להאיר לה פנים ולברכה שנועם ה' ישכון במעשה ידיה.

עלינו ללמוד איפה ממשה רבינו שבירך את ישראל שתשרה השכינה בתוכם, שזו הברכה הנפלאה ביותר הכוללת את כל הברכות והנעימות כולם.

כעין זה מצינו בפרשת שמיני, שאחר שגמרו משה ואהרן את עבודת הקרבנות שבמשכן, כתוב, "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם" (ויקרא ט, כג) וגם שם מפרש רש"י שברכם בברכה זו, שתשרה השכינה במעשי ידיהם, "ויהי נועם ה' עלינו" וגו'.

היינו, שהיו ראויים לברה פעמיים, אחת כאן – כאשר השתדלו בעצם בנין המשכן וכל כליו, ושניה בפרשת שמיני – כאשר משה ואהרן, השתמשו במעשה ידיהם בפועל.

ולענייננו, לבני הבית שהשתדלו בעבודת המקדש מעט – הלא הוא הבית היהודי, שעליו אמרו חז"ל, (סוטה יז ע"א) "איש ואישה – זכו, שכינה ביניהן" – שלום ביניהם, מגיעה הברכה ונעימות הארת הפנים בכפלים, ראשונה – מיד בערב שבת כשנגמרה המלאכה והכל עומד מוכן לכבוד שבת, לסעודת הלילה, ושניה, בלילה אחר הסעודה, כאשר גמרו את עבודת הקודש וטעמו ואכלו מכל המאכלים הטעימים, ראוי לברכם פעם שניה.

וכבר אמרו חז"ל (משנת ר"א פ"ז) הכופר בטובתו של חברו, סופו שכופר בטובתו של הקב"ה", הרי לנו שמשווים הכרת טובה לאדם, להכרת טובה להקב"ה, וכשם שאת הבורא יתברך חייב לברך פעמיים, ברכה לפניה וברכה לאחריה, כמו כן צריך להכיר טובה לחברו ולברכו פעמיים, אחת לפני הטובה ואחת אחריה, וכמו שבירך משה את ישראל.

בברכת שבת שלום ומבורך

צוריאל