מספר המפגינים בכיכר גורן ממשיך לגדול ואף להכפיל את עצמו: בהפגנה בשבוע שעבר דיווחנו על 2,000 מפגינים ואמש (מוצ"ש) כ- 4,000 אזרחיות ואזרחים, חילונים ודתיים, ילדים ומבוגרים השתתפו בהפגנה.
המפכ"ל לשעבר רב ניצב רוני אלשייך, נשא דברים בשיאו של משבר דרמטי במשטרה (נאומו המלא בסיום הכתבה), חבר מפלגת העבודה יאיר יא יא פינק שנבחר במקום ה-7 ברשימת העבודה לכנסת. כמו כן השתתף בהפגנה, חבר המועצה עו"ד אורי אוהד.
בנוסף להפגנה, נערך מיצג "סיפורה של שפחה" של ארגון בונות אלטרנטיבה בו השתתפו 150 נשים. כמו כן, המפגינים חתמו על מגילת עצמאות גדולה.
השבוע, מאבק הנשים של תנועת "בונות אלטרנטיבה" עלה שלב - ברביעי, כפי שדיווחנו, ביום האישה הבינלאומי, יצאו כ-20 אלף נשים בחולצות אדומות ויצרו שרשרת נשית אדומה תחת הסלוגן "מציבות #קו_אדום" בכ-70 מוקדים ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום.
אמש (מוצ"ש) הגיעו לשיאם אירועי מחאת הנשים במיצג "סיפורה של שפחה" הגדול ביותר שנראה עד כה - אלפי נשים מכל קצוות הארץ ומכל שכבות החברה הישראלית, לבושות בגלימות אדומות וכובעים לבנים, צעדו בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, ודוברות ינאמו על במות במרכזי הערים נגד פגיעה בזכויות נשים כתוצאה מהחקיקה.
מיצג "סיפורה של שפחה" נועד להתריע מפני הפיכתה של מדינת ישראל מדמוקרטיה שוויונית לתיאוקרטיה שמדירה נשים ורומסת את זכויותיהן, בדומה לעולם הדיסטופי ברומן מאת מרגרט אטווד שזכה לעיבוד טלוויזיוני מטלטל. המיצג, שהוצג לראשונה על ידי פעילות "בונות אלטרנטיבה" בהפגנה הגדולה בירושלים, צבר תאוצה ברחבי הארץ וזכה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית והבינלאומית, בין השאר ב-CNN, פוקס ניוז, אל.איי טיימס ובוושינגטון פוסט, וכן צויץ בטוויטר על ידי אטווד בעצמה וזכה למערכון ב"ארץ נהדרת". מיצגים דומים הוצגו על ידי ישראליות בסן פרנסיסקו ובניו יורק.
מייסדת "בונות אלטרנטיבה זר-קצנשטיין אמרה כי "אנו עדות להאצת החקיקה ולמתקפה ישירה של חברי וחברות הקואליציה נגדנו, תוך ביטול החששות לפגיעה בזכויותינו וזלזול בפחדים שלנו. ברור לנו כי נשים ייפגעו יותר מההפיכה החוקתית, ועלינו להשמיע את קולנו בהמונינו".
בכיכר גורן בפתח תקווה, הובילו את המיצג תושבות העיר, שגית טל ובת חן סולמי, בהשתתפות כמאה נשים שהתנדבו לצעוד במחאה שקטה, על הפגיעה המתקרבת בזכויות הנשים, מכל המגזרים ובכל הארץ.
לתמונות נוספות מן המיצג - לחצו על קישור זה
נאומו המלא של המפכ"ל לשעבר רוני אלשייך
אחי ורעי שבוע טוב! שבוע נוסף חלף. עוד ועוד מצטרפים למחאה, גם אם באיחור. השבוע נחשף אחד המאחרים הבולטים: ד"ר מיכאל שראל – הכלכלן הראשי של פורום קהלת, הפורום שרוחו מרחפת על כל תכנית ההפיכה המשטרית ואנא, אל תשאלו אותי היכן הוא היה עד עתה. אצטט מעט מדבריו כפי שפורסמו:"
"המהלך במתכונתו הנוכחית יביא לפגיעה קשה בכלכלה!"
"הרפורמה המוצעת תייצר מצב שבו לא תהיה הפרדה בין הרשויות. בכך שהיא מכפיפה את מערכת המשפט לרצון הקואליציה.
כאשר אין הפרדת רשויות ובידי הקואליציה ניתן כח כמעט בלתי מוגבל, סביר להניח שהיא תרצה להשתמש בכח זה על מנת להגדיל את שרידותה הפוליטית... הפיתוי יהיה חזק מאד וקשה יהיה לעמוד בפניו".
לא קשה להבין למה הוא רומז אומר אלשייך: ליכולת של הממשלה לדחות את הבחירות, או לחולל שינויים בשיטה, שיבטיחו את בחירתה מחדש...
מדובר באמירה חשובה מאין כמוה. כאשר שואלים היום בחרדה את נבחרי הציבור, מי יגן על זכויות המיעוט? עונים נציגיה: "אנחנו! סמכו עלינו!", ותוך כדי דיבור מקדמים חוקים שכל כולם משרתים אינטרסים אישיים ושחיתות של נבחרי ציבור!
שיטת משטר מחייבת תהליכים מרסנים. אסור להסתפק ב"תסמכו עלינו"!
חלקים אחרים בציבור, אולי נפגעי בג"צ ואולי טרם השתכנעו בכוונות הזדוניות של ההפיכה המשטרית, מאידך, הם מבינים שמשהו אחר קורה כאן. הם לא יכולים להתעלם ממאות האלפים המוחים שבוע אחרי שבוע, מהנזק המצטבר לכלכלה, מהנזק המצטבר לביטחון, מהנזק החברתי שהחל לקרוע אפילו משפחות.
באשר לכלכלה, אמנם הבטיחו להם שהכל שטויות, אך "המספרים מדברים", לא נדרשים מומחים. מרגישים את הנזק כבר בכיס! הפסח הקרוב יהיה יקר ביותר!
מנגד, החקיקה מתבצעת באמוק, תוך ניסיון להשלימה, לפני שעוצמת ההתנגדות תכריע אותה. גם הם מזהים את הקרע המתהווה, אולם מסקנתם הפוכה: יש לרוץ בכל הכח לשינוי שיטת המשטר, לפני שמישהו יעצור אותם והמחיר? לא מעניין!
השבוע האחרון נסוב סביב האותיות הקטנות של הצעות והצעות פשרה, כאילו ליבת הדיון היא, רוב כזה או אחר בוועדה.
בעיני, הנושא המרכזי הוא האמנה החברתית שמדביקה אותנו. הקמנו יחד מדינה על בסיס מגילת העצמאות. כולם חתמו עליה, כולל נציגי החברה החרדית. היא אמורה היתה להיות הבסיס לחוקה, שתנוסח על ידי האסיפה המכוננת.
האסיפה מטעמים השמורים עמה, שיתכן והיו אז נכונים, בחרה שלא לנסח חוקה, והכריזה על עצמה ככנסת הנבחרת
. מאז, ערבנו האחד לשני על בסיס מגילת העצמאות, נלחמנו האחד לצד השני, הסתערנו תוך חיפוי הדדי, נפצענו ונהרגנו יחדיו. דמים בדמים נגעו. גם כשהתחולל ויכוח פוליטי, הוא לא חלחל לצה"ל. בשלום הגליל, כבר ברגע שנחתנו בסירות גומי בשפך האואלי, היינו הרבה יותר מאשר 40 ק"מ מהגבול...משם הרחקנו עד לבירות ומעבר לה. אולם הויכוח הציבורי לא חצה את הגבול ללבנון. כולנו, אנשי ימין ושמאל, דתיים וחילונים, מלאנו פקודות באותה אדיקות. נלחמנו באותה מסירות. בהמשך, ככל שאיבדנו לוחמים, "הורים נגד שתיקה" מחו בארץ, אך במקביל, בתוך לבנון, כולל תחת פיקודי, נלחמנו שמאל וימין יחדיו שנים ארוכות לאחר תום המלחמה הרשמית. מעולם לא נתקלתי בלוחם שלא היה מוכן למלא משימה בשל דעותיו הפוליטיות.
אז מה קרה דווקא עכשיו? כיצד התדרדרנו לסדקים בקרב המילואימניקים?
התובנה היא, שהאמנה החברתית, סביבה התאחדנו- נתפסת כמופרת ברגל גסה! שיטת משטר, אי אפשר לשנות, רק כי נבחרנו ויש לנו רוב. שיטת משטר היא חלק מרכזי מהאמנה החברתית, ומי שלא מעוניין לאבד את החלק האחר של העם שאיננו חושב כמותו, חייב לצאת מהבועה שלו ִ ולקרוא לנבחרי הציבור – עְצרו!
השבוע ראינו כמה המצב שברירי כאשר האמנה בסכנה. לצערי, נחשפנו גם לאטימות של חלק מנבחרי הציבור, עד כדי זלזול בוטה, במי שמסרו את נפשם, במי שמיליוני אזרחים חבים להם את חייהם. כל יום שעובר, מעמיק את הפער ואת הסכנה, שחלילה נגיע למצב של "אל חזור".
הביטחון אף הוא מתערער. זה הזמן להתפלל להחלמת רשימת הפצועים שהתארכה אתמול. ובכנסת: במקום להתלכד במלחמה על קיומנו, ריצת אמוק כדי לסיים עד סיום מושב הכנסת... וכדי שהמחאה לא תתעצם הכל מותר! לדחוף את המשטרה להפעיל כח שאיננו נדרש. ולנסות להדיח את מי שמאזן בין חופש המחאה, חיי אדם והסדר הציבורי. מהלך מצמרר זה נעצר ב"קיר הברזל". המפכ"ל ציית לדין ולא לפקודה בלתי חוקית בעליל מטעם השר.
זה מה שיקרה לחוקים אם יחוקקו- הרכבת תתנגש בקיר. החוקים המפרים את הבסיס לשיטת המשטר יבוטלו וראשי הארגונים יצייתו לדין. אז מדוע לקרוע את העם לגזרים ללא תכלית?? דווקא בעת הזו, תפקיד הציבור הדתי לאומי הוא לצאת אל החזית ולהיזכר מחדש במושגים כמו "כלל ישראל" ו"אחדות ישראל" ולא חלילה להותירם ריקים מתוכן, כאילו היו מושגים שנשכחים שבוע לאחר בחינת הבגרות. אני קורא לציבור שעדיין לא השתכנע עד תום מהסכנות הישירות, שיבין ויפנים את הסכנות העקיפות. המשך ישיבה על הגדר, כאילו זהו דיון בין ממשלה לאופוזיציה, לא תאפשר לו לומר בהמשך, כי ידו לא היתה במעל. לא יהיה לו הסבר לילדיו ונכדיו שישאלו אותו: איפה היית כשכל זה הוחרב? ערבות הדדית היא אחריותו של כל אזרח, לא רק של פוליטיקאים. אלה לעיתים נוטים להיות "שיכורי כח", ודווקא בוחריהם צריכים להזכיר להם, שלא לילד הזה פיללנו
. דווקא בוחריהם ראוי שיאמרו: לא התכוונו שתשמידו את הערבות ההדדית, שתמחקו את האמנה החברתית, שתרוצו קדימה בכל מחיר, גם כשהמדינה עולה באש... הבה ונתאחד בקריאה אחת ויחידה- יש לעשות הכל כדי לשמר אותנו כעם אחד. אחדות איננה מחייבת אחידות- להיפך! מותר להישאר חלוקים בדעותינו- אולם עלינו לשמר את האחדות- כי אנשים אחים אנחנו!
