בערב יום הזיכרון תלמיד חטיבת ברנר בעיר ישתתפו ביוזמה ארצית מבורכת בשם: "לנצח אחים".
כמדי שנה במהלך 5 השנים האחרונות תלמידי החטיבה נחשפים  וחוקרים את סיפורם האישי של כל אחד מהנופלים הקבורים בבית העלמין הצבאי סגולה בעיר.
היום (שלישי) ערב יום הזיכרון הגיעה צפי טייר מובילת המיזם, יחד עם נציגות כתת סמ"ל- מנהיגות, בכדי להניח את המכתבים שנכתבו על ידי כלל התלמידים בחטיבה על כל אחד מ- 353 הקברים בחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה בפ"ת. לכל מכתב יצורף מעמד נר בצורת לב אדום, שיביע באופן סמלי - גם אנחנו זוכרים, ליבנו אתכם.

השנה תלמידי כיתת סמ"ל- מנהיגות ( כיתה ז') הפעילה את הפרויקט בבה"ס - חשפו את הנושא בפני כל כיתות ביה"ס, סייעו בכתיבה ועוד.


תלמידי החטיבה המשתתפים ביוזמה מספרים: "לכל איש יש שם" ולכל חלל מקורבים ובני משפחה אוהבים, שנושאים בליבם את זכרו וכואבים את לכתו, בכל יום ובכל רגע נתון. פרוייקט "לנצח אחים"- מכתבים לנופלים מאפשר לרגע קטן, גם לנו, תלמידי חטיבת ברנר, להתייחד עם זכרם של הנופלים ולחבק במילים שלנו את בני המשפחה והמקורבים."



"זו הדרך לשמש דוגמה וללמד את תלמידינו מהי ערבות הדדית ומנהיגות חיובית"  מספרת צפי ומוסיפה:  "מידי שנה אנו מקבלים תגובות  מרגשות, חלק מהמשפחות אף יוצרות קשר עם בית הספר ומודות באופן אישי לכותב/ת המכתב".

סיגלית לוי מנהלת בית הספר: "החיבור של התלמידים לזיכרון והנצחה באמצעות הפרויקט, היא הדרך שלנו לגעת במשפחות ולהקל ולו לרגע אחד את שגרת חייהם הכואבת. להיות בשבילם ולהשאיר סימן על כל קבר, להזכיר להם שלא שכחנו ולא נשכח לעולם. מברכת על העשייה העקבית ומודה לכל העוסקים במלאכה."

מכתבי תלמידים
שלום רב לכולם, אני ליאל גלאי מחטיבת בינים ברנר, רוצה לשתף אתכם מעט בחווית הכנת המכתבים למשפחות השכולות בפתח תקווה.
לאורך כל הדרך הרגשתי שאני עושה מעשה טוב שיכול לשמח רבים.

כשכתבתי אץ המכתבים למשפחות חשבתי על איך הם ירגישו שהם יקראו את המכתב, כלומר אם אני הייתי בת למשפחה שכולה, איך הייתי מרגישה, הגעתי למסקנה שזה הדבר הכי טוב שהמשפחות יכולות לקבל ביום עצוב שכזה וזה מרגש לדעת שחושבים עלייך ומשתתפים בצער שלך... היה לי העונג לקחת חלק בפרוייקט מדהים זה. מודה שנתנו לי הזדמנות לתרום לחברה."

 

לפני כמה שבועות מורה נכנסה לכיתה ואמרה: אני רוצה לשתף אתכם בפרויקט שאני נוטלת על עצמי כל שנה ובמהלכו אני ותלמידי כיתתי מובילים. . פרוקיט שבו אנו כותבים מכתבים למשפחות שכולות בפתח תקווה. מיד הרגשתי שמחה, אך גם טיפה עצב:
שמחה שנוכל לשמח את אותן המשפחות שאיבדו את יקיריהם.

אך גם הייתי מעט עצובה ששמעתי את הנושא הקשה והכואב ואת מספרם הרב של החללים.
כשקיבלתי את שמו של החייל שכתבתי למשפחתו, התרגשתי לדעת איזה בן אדם הוא היה קופצני או שקט, אוהב חברה או בודד ואז הרגשתי את החייל שקיבלתי.

התרגשתי נורא לכתוב למשפחתו.
אחרי כתיבת המכתב הרגשתי שאני מכירה את החייל כבר שנים רבות.
כולם זוכים לעשות ואני שמחה לזכור את החייל לעוד שנים רבות."