בית הדין לעבודה קיבל לאחרונה את תביעתו של רב שכונת 'הדר גנים' בפתח תקווה שהוגשה נגד עיריית פ"ת והמועצה הדתית בפתח תקווה.
ביהמ"ש קבע שבין הרב לבין המועצה הדתית ומשרד הדתות מתקיימים יחסי עובד מעסיק מזה למעלה מ-20 שנה. הרב טען כי למרות שבמכרז נקבע שהתפקיד בהתנדבות, הובטח לו שיקבל שכר.
השופט תומר סילוורה קבע כי על אף המכרז, רבינוביץ שימש כעובד ולא כמתנדב, ופסק לו כחצי מיליון שקל פיצויים עבור שכר וזכויות סוציאליות ב-7 השנים האחרונות לעבודתו (על יתר התקופה חלה התיישנות).
הרב שלמה רבינוביץ, תושב שכונת 'הדר גנים' בפתח תקווה מכהן כרב השכונה מאז שנת 2000.
בשנת 2017, עם זכייתו של הרב התובע במכרז, מיהר הוא לפנות למנכ"ל המועצה הדתית לשם חתימה על חוזה העבודה. אולם לפי כתב התביעה: "מנכ"ל המועצה הדתית סרב למסור לתובע את חוזה העבודה ובכל פעם ניסה להתחמק בטענות שונות ומשונות. בינתיים, התובע החל למלא את תפקידו."
כך פנה התובע עשרות פעמים לעשרות גורמים שונים בנתבעים, בעניין הסדרת נושא השכר, אך תמיד נענה בחיוב כי נעשים מאמצים להסדרת נושא זה במהרה.
לטענת רבינוביץ, הוא נדרש לחתום על הצהרה בה הוא מתחייב להמשיך להתגורר בשכונה, כל עוד הוא מכהן כרב השכונה וזוהי הצהרה שחלה אך ורק על רבנים שמכהנים בשכר.
הרב טען כי במסגרת תפקידו נדרש להשקיע שעות רבות ומאמצים גדולים. הרב ביקש מבית הדין להכיר בו כעובד של הנתבעים ולהורות להם לשלם לו שכר מינימום וזכויות סוציאליות באופן רטרואקטיבי.
לאחר שבקשותיו נדחו בלך ושוב פנה הרב לבית המשפט להכיר בתובע כעובד של הנתבעים ובהתאם להורות לנתבעים לשלם לו, לכל הפחות, שכר מינימום בגין עבודתו, כרב השכונה, באופן רטרואקטיבי, פיצויי הלנת שכר, הפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות.
התנגדות המועצה הדתית
המועצה הדתית התנגדה בטענה שהתובע החל לפעול כרב השכונה בהתנדבות זמן רב עוד בטרם המכרז.
עוד טענה המועצה הדתית כי לתובע מעולם לא ניתן 'כתב מינוי' לתפקיד רב שכונה במועצה, כנדרש בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, החלות על עובדי המועצות הדתיות ומכח הסכם קיבוצי כללי בדבר עובדי המועצות הדתיות, מיום 4.12.1979. בחוקת העבודה נקבע כי כל העסקה חייבת בכתב מינוי בחתימת ראש הרשות.
התובע "מעולם לא הוחתם על חוזה העסקה לא זמני ולא אחר. וכשפנה לחתום הובהר לו כי בטעות הדבר ואין כל חוזה ולא יהיה כל חוזה. כי אין כל העסקה ואין כל שכר." (סעיף 56 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת 2).
המועצה הדתית לטענתה, מעולם לא שילמה לתובע שכר, לא הנפיקה לו תלוש שכר, לא סיפקה לו כלי עבודה, לא ארגנה לו השתלמות לטובת הכשרתו לתפקיד, לא קבעה לו סדרי עבודה, וכן לא ביקשה את נוכחותו ו/או דיווח נוכחות במועצה או בכל מקום אחר. התובע לא נדרש להביא אישורי מחלה או להגיש בקשה לחופשה. בשפה אחרת המועצה הדתית פתח תקוה רצתה להרחיק ממנה את המבחן המשולב - רחוק ככול האפשר.
התנגדות משרד הדתות
מטעם משרד הדתות נטען שהמינוי מכוח המכרז נעשה באופן עצמאי על ידי המועצה הדתית וללא תיאום עם המשרד, ובכל מקרה התובע היה מודע לתנאי המכרז והוא לא זכאי לשכר.
לבסוף, השופט סילורה קיבל את התביעה. הוא ציין כי אין חולק שלפי המכרז התפקיד פורסם כהתנדבותי ללא שכר, בהיעדר אישור תקציבי ממשרד הדתות. הוא אף התרשם מהעדויות והראיות שהמועצה הדתית פעלה שלא כדין כשקלטה את התובע לתפקיד ללא ידיעת משרד הדתות וללא אישורו.
עם זאת, השופט קבע שהמועצה הדתית גם לא הביאה ראיה לקליטת התובע כמתנדב על פי תקנון שירות המדינה. כך למשל, היא לא הציגה "טופס מתנדב" ולא ביטחה אותו בחברת "ענבל" כמתחייב בתקנון.
עוד נקבע שהמועצה הדתית לא סיפקה הסבר משכנע לכך שלא החתימה את התובע על הסכם עבודה כפי שהבטיחה לו. בנוסף, השופט לא מצא שום הבדל בין עבודת התובע לעבודתו של רב שכונתי המועסק בשכר.
לאור מבחני הפסיקה והתשתית העובדתית הוא קבע שהתובע מבצע לאורך השנים עבודה שמזכה אותו בשכר, ושבין הצדדים מתקיימים יחסי עובד-מעסיק.
עבור 7 השנים האחרונות חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 492,000 שקל בגין שכר, הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה ונסיעות, בתוספת 25,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
לאור האמור לעיל, בשים לב להוראות התקשי"ר וחוקת העבודה ובנסיבות בהן הנתבעים נמנעו מלהתייחס לטענת התובע בדבר הסכום לו הוא זכאי בגין רכיב זה, אין לנו אלא לקבל את טענת התובע ולקבוע כי התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בסך של 30,119.6 ₪.
בסיום פסק הדין נכתב: " לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה במלואה וקובעים כי על הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד סכום של 492,000 ₪ לפי הפירוט הבא:
א. סך של 375,121.44 ₪ בשל אי תשלום שכר מינימום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
ב. סך של 43,264.51 ₪ בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק) ולפיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
ג. סך של 30,119.6 ₪ עבור דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
ד. סך של 25,399 ₪ עבור פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
ה. סך של 18,105 ₪ עבור החזר הוצאות נסיעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.12.2017) ועד למועד התשלום בפועל.
נוכח תוצאות ההליך – קבלת התביעה במלואה, יישאו הנתבעים ביחד ולחוד, בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.