ירון קדושים, פעיל ציבור חרדי,
מוחמד אבו ראס הוא ערבי - מוסלמי.
קדושים ואבו ראס חברים טובים ושניהם מקפידים על המסורת.
מסורת מכירת החמץ. מדי שנה קדושים מוכר לאבו ראס את החמץ.
קדושים מספר: "אין לי הרבה חמץ. משתדל שלא יהיה בבית בכלל בפסח. פעם נתקעתי עם אלכוהול יקר והוא פתר לי את הבעיה. ומאז אנחנו מקפידים על המסורת... כל שנה. והשנה הוא בא במיוחד מקלנסווה לפתח תקווה בשביל המסורת שלנו. מוחמד מתפרנס מאבטחה. קב"ט מתקני משטרה והוא גם מתנדב משטרה. נותן מעצמו בשעות הפרטיות בהתנדבות למען ביטחון תושבי העיר פתח תקווה.
על ידידי מוחמד אבו ראס אני סומך בעיניים עצומות. וכמוני גם כל מי שמכיר אותו. לא פחות ממה שאני סומך על לוחם יהודי בצה"ל.
למה אני מציין את זה?
כי מוחמד הוא לא יחיד.
כמוהו יש המון.
ביניהם חברים טובים שלי.
ערבים. ישראלים. אזרחים. שרק רוצים לחיות כאן בשלום. להתפרנס בכבוד. ולחיות את החיים בטוב.
רוב האוכלוסיה הערבית היא כזו.
המיעוט שבה הוא אמנם מסוכן מאוד ואכזרי מאוד, אבל זה מיעוט.
ואת זה חשוב לזכור.
כשבא איימן עודא יו"ר המשותפת וקורא להמרדת השוטרים הערבים ו"תזרקו את הנשק", הוא יודע היטיב שזה לא יעבוד. כי הם מסורים ונאמנים יותר ממנו.
זה לא יעזור לו.
וחשוב שאנחנו נדע זאת.
לשמור על אותו רוב ערבי נאמן. שהמיעוט הזה יישאר מיעוט.
לא לתת להם לפגוע בהם. ברוב השקט. הטוב. החיובי.
זאת חובת המדינה. חובת השעה.
רמדאן כרים יא מוחמד. חבר יקר."
