אחת הנשים שאני הכי מעריך בעיר הזו סיון זורע, תושבת שכונת המרכז השקט בעיר ומנהלת אגף הקליטה בעיריית חולון.
סיון מקבלת מדי יום פניות עם בקשות לסייע למי שמעוניין לצאת מאוקראינה ועוזרת להמון אנשים.
סיון בעצמה עלתה לארץ לפני 28 שנים מקזחסטאן. הוריה נולדו באוקראינה ואנשים טובים הבריחו אותם לקזחסטן כדי להצילם מאימת הנאצים.
ביקשתי מסיון שתשוחח עם הוריה יוליה ויפים לפושני, תשאל את שאלותיי ותתרגם לכולנו את תשובותיהם. קודם לכן, לקחנו כמה מילים מסיון שמספרת עליה ועל הוריה:
"אני מקזחסטן. עיר הולדתי - אלמטי איפה שהיו מהומות לפני כחודשיים. ההורים שלי ילידי אוקראינה. בשואה היו ילדים קטנים רבים שנמלטו יחד עם אמהותיהם לקזחסטן וכך הם ניצלו מהשואה. כשחזרו הביתה - מצאו רק הריסות שאחרי המלחמה.
בגלל האנטישמיות באוקראינה באותה עת, כל אחד לפי גילו חזר לקזחסטן כדי להתקבל ללימודים אקדמיים. אבא התקבל למשפטים ואמא לרפואה. באוקראינה באותה התקופה להתקבל למקצועות האלה ליהודים היה בלתי אפשרי.
בעיר אלמטי הכירו והתחתנו. את אחי הגדול אמא נסעה ללדת באוקראינה אצל סבתא. אני כבר נולדתי באלמטי. אבל כל קיץ בחופש הגדול בערך עד גיל 12 נסענו עם אחי לאוקראינה לסבתא, משם מבית סבתא אני קצת מבינה אוקראינית.
סיון, ספרי לי על העלייה לארץ של הורייך, האם הם מאושרים כאן?
ההורים שלי עלו לישראל ב 12 בנובמבר 1995, כשבוע אחרי רצח רבין וכשנה וחצי אחרי שאני עליתי לישראל. אחרי שעליתי לישראל, ההורים שלי לא יכלו להתגבר על המרחק ביננו וקיבלו החלטה אמיצה לעזוב את חיי הנוחות שהיו להם בקזחסטן ולעלות לישראל בעקבותיי. יחד איתם עלה לישראל גם אחי הגדול עם משפחתו. וכך אנחנו התאחדנו שוב. למרות כל הקשיים והמשברים שעברו במהלך הקליטה וההסתגלות, הם מצהירים כי שמחים ומאושרים שהם כאן ושכולנו גרים ביחד באותה העיר במרחק של הליכה ברגל אחד מהשני.
איך ההורים שלך מרגישים לגבי המלחמה?
ההורים שלי ממש בשוק ממה שקורה שם... חזרו להם כל הזיכרונות עם הזוועות מהילדות. אבותיהם נהרגו בהגנה על אוקראינה במלחמת העולם השנייה. אז כולם נלחמו ביחד - רוסים, אוקראינים, יהודים ... מה שקורה עכשיו - פשוט בלתי נתפס.
שאלה להורים, מה תחושותיכם בנוגע למלחמה באוקראינה?
"אנחנו כואבים מאוד את מה שקורה באוקראינה. יש לנו כעס גדול על "המנהיג" הרוסי, רודן ורוצח המונים. כמו שאנחנו כואבים על האוקראינים כך גם אנחנו כואבים על החיילים הרוסים שנהרגים ללא שום סיבה מוצדקת. זאת מלחמת אחים נוראית שעליהם ישלמו עוד דורות על גבי דורות כדי לתקן את הנזק של שנאת אחים ופגיעה אנושה של אמון ואחווה בין שני העמים"
יוליה, אמא של סיון: " כשהייתי בת 3 והנאצים היו בכניסה לעיר, אמי תפסה אותי על הידיים במה שהייתי, אפילו בלי בגדי ספייר וכך ברחנו. בלי כלום. ועכשיו כעבור 80 שנה, כשאני בת 83, אני רואה את אותן תמונות חוזרות על עצמן . אותה אוקראינה מופגזת, אותן אמהות עם תינוקות על הידיים, וגברים שנלחמים כדי להגן על הבית שלהם... עם המראות האלה התחלתי את החיי וכך אני אמורה לסיים אותם? הלב נקרע..."
