בתביעתם טענו הרוכשים לאיחור של יותר משנה במועד מסירת הדירה, אם כי הוסכם בין הצדדים, שאם תתבקש החברה הקבלנית לבצע שינויים בדירה, היא תוכל לעכב את מסירת הדירה בשמונה שבועות בכפוף לדחייה בפועל הנובעת מביצוע אותם שינויים – ולרוכשים לא תהיה כל טענה או תביעה כלפיה.

לדברי עו"ד אלקיים, בין הצדדים, אם כן, לא הייתה קיימת מחלוקת על עצם האיחור במסירה אלא על עומקו, ובית המשפט התבקש להכריע בשאלה מהו מועד המסירה הנכון, על פי מסמכי ההתקשרות החוזית.

עו"ד אלקיים טען כי התאריך ממנו יש למנות את הימים עד למסירת הדירה הוא, בהתאם למפורט בהסכם - התאריך שבו ניתן היתר הבנייה. מנגד, טענה החברה הקבלנית, כי יש להתחיל למנות את הימים מהמועד האחרון שבו ניתנו לה כל האישורים לתחילת הבנייה מהרשויות השונות כדוגמת היתר חפירה מבזק.

עו"ד רגב אלקיים

בית משפט השלום בבת ים, קיבל לאחרונה, את מרבית טענות בני הזוג, ופסק, כי המועד הקובע למניית הימים הוא מועד קבלת היתר הבנייה. בית המשפט ציין בפסיקתו, כי ההגדרה המרחיבה של החברה הקבלנית הייתה מתקבלת על הדעת, לו נכללה כהגדרה מחייבת בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים. עם זאת, הרשם קיבל את עמדת החברה באשר לעיכוב של שמונה שבועות במועד המסירה בהתאם למוסכם בחוזה, עקב שינויים שבוצעו בדירה לבקשת הרוכשים.

באשר לגובה הפיצויים, קיבל בית המשפט את הוכחת התובעים – דמי השכירות החודשיים באזור שבו נבנתה הדירה – כמספיקה, בהתאם לחוות דעת השמאי המומחה מטעמם. לפיכך, נפסק כי החברה תשלם לתובעים סכום של כ-31 אלף שקלים, בתוספת ריבית והצמדה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.