השבוע התבשרנו כי אשת החינוך הוותיקה שולרית קנטר יוצאת לגמלאות ונפרדת מהצוות המקצועי, מהתלמידים ומההורים של בית ספר ביאליק שאותו ניהלה ב-17 השנים האחרונות.
לכבוד פרישתה של שולרית ולרגל פתיחת שנת הלימודים שנראית מורכבת מתמיד, שוחחנו עימה וסיכמנו ביחד עימה 36 שנות עשייה חינוכית, עם מבט לאתגרי העתיד.
איך את מסכמת את שנות פעילותך בדגש על ניהול ביה"ס ביאליק?
"אחרי 36 שנות שירות במשרד החינוך אני פורשת. שנים של חדשנות ופריצות דרך.
דרכי החינוכית פעלה מתוך האמונה ש: "כדי שיקום האפשר חייבים לנסות בכל עת את הבלתי אפשרי " . דרכי החינוכית הייתה תמיד מתוך הסתכלות וחיפושי דרך לראות את המחר ולפעול למענו כאן ועכשיו. בד בבד עם עשייה והתנסות חווייתית מסירות ואכפתיות לצד ערכי אהבת האדם הסביבה והארץ.
בראיה מערכתית להוזלת עלויות סל התרבות, הייתי בין מיסדי ועדת הרפרטואר - סל תרבות עירוני של העיר פתח תקוה. הזדמנות נוספת במסגרת הניהול העצמי וחיפושי דרכים להעשרת תקציב בית הספר בניהול העצמי הייתי בית הספר הראשון שהכניס צהרונית לתחומו ,ואשר בעקבות זאת תוכנית הצהרוניות הפכה לתוכנית עירונית. פרויקט "סע לשלום" – בית הספר ביאליק היה הראשון לקיימו. כל העת עסקתי בחיפושי דרך לפרוץ ולהגשים הזדמנויות וחלומות חינוכיים איכותיים.
במהלך 17 השנים האחרונות שימשתי כמנהלת בית הספר ביאליק למדעים ולאומנויות. בית ספר שהוא בית לכל הקהילה: הורים מורים ותלמידים, בית ספר שהוא משפחה אחת גדולה חמה ומלוכדת. 17 שנים של מפעל חיים, 17 שנים של מסירות אין קץ, 17 שנים של שליחות חינוכית מתוך אהבה עצומה לילדים. בית הספר ביאליק היה לי למשפחה שנייה על כל קהילתו. אני חותמת תקופה זו בגאווה גדולה.
היתה לי זכות עצומה לגעת בליבם של אלפי תלמידים, לשנות, לעצב ולהשפיע על תלמידי לאורך השנים. היתה לי זכות לעמוד בראשו של צוות מובחר איכותי אינטליגנטי ומסור מאין כמותו, כמו גם במורים רבים אותם הכרתי לאורך השנים. היתה לי הזכות לעבוד עם קהילת הורים מרגשים ומגויסים לעשייה מיטבית ולטובת הקהילה כולה. עבדנו יחד כיחידה אחת מה שהובילה אותנו להצלחות ולהוויה חיובית מחבקת ואוהבת בין כל באי בית הספר. מי שניכנס בשערי בית הספר חש בחום ובאהבה ובהרגשה שהגענו לבית נעים וטוב.
האתגר הניהולי המשמעותי ביותר שסימנתי לעצמי היה לסייע לכל השותפים במעשה וברוח – תלמידים הורים וצוות. לטעת משמעות במעשיהם ולטעת משמעות במעשי שלי מתוך אמונה שאכן זו הדרך גם אם היא ארוכה יותר ומורכבת יותר.
אני ניפרדת היום בגאווה, בסיפוק, בצער וגם בשמחה מבית שהיה המקום הבטוח שלי, ממשפחה שליוותה אותי כל כך הרבה שנים.
אני אומרת שלום לבית ספר ביאליק, חותמת תקופה ארוכה של עשייה מופלאה בה נשזרו חברים נפלאים לדרך, למחשבה, לעשייה המיטבית. ברגע מרגש זה עולות תמונות, תמונות של זכרונות מרגשים וטובים מהימים והשעות במרחבי בי"ס ביאליק. על מגוון התהליכים שעברנו יחד כולל השנה המאתגרת האחרונה שהביאה אותנו למחוזות מופלאים גם בבלתי אפשרי."
מה הדבר שהיית רוצה שיזכרו מהחזון החינוכי שלך? על מה שמת את הדגש? מה היית רוצה שייאמצו מהחזון שלך?
"עיקר העשייה החינוכית הינה לגעת בנפשות הצעירות המגיעים אלינו קטנטנים בכיתה א' ולאורך השנים האמנתי כי כאן ניצוק ונבנה את זהותו של הלומד.
אנחנו, בית הספר, המקום הבטוח לכל הנכנסים בשעריו. זה המקום להביט, להקשיב, לחבק, לחזק ולהתוות דרך מתוך ראיה ומבט אל העתיד ועשייה כאן ועכשיו. המוטו שלי הטבעת חותם ערכי יישומי ומוסרי באדם ובסביבה, לכידת חוויות למידה והפצת הידע והחותם האישי של כל אחד לעולם. אדם ועולם, אדם לעולם.
האתגר הניהולי המשמעותי ביותר שסימנתי לעצמי היה לסייע לכל השותפים במעשה וברוח – תלמידים הורים וצוות. לטעת משמעות במעשיהם ולטעת משמעות במעשי שלי מתוך אמונה שאכן זו הדרך גם אם היא ארוכה יותר ומורכבת יותר."
מה לדעתך צריך לעשות במצב הזה, על סמך הניסיון שלך בתקופת הקורונה, כדי שגם הילדים יחזרו לשגרת חינוך, ישלימו את הפערים ויגיעו להישגים וכל זאת שיהיו בריאים, שבית הספר יהיה מקום בטוח עבורם וההורים יוכלו להיות שקטים שהם שולחים את ילדיהם?
"תקופת הקורונה העמידה את כולנו במבחן מאוד קשה של הישרדות והתאמה לתנאים לא פשוטים. לאורך כל תקופת הקורונה הן בימי הסגרים והן בימי הקפסולות פעלתי להמשיך ולגעת בנפשם לא התלמידים של הוריהם של הצוות החינוכי. חיפשנו כל העת כיצד להפוך למידה לעשייה חוויתית היוצקת משמעות אחרת בעת הזו.
ראשית חייבת להיות ההבנה שעלינו לחיות לצד הקורונה, ומתוך הבנה זו לנהוג בזהירות רבה. על ההורים להבין שיש לשמור על הכללים כי הם בסופו של יום לטובת כולנו. הקפדה על דיווח, ואיפוק במקום שיש ספק. לא לשלוח את הילד עד שתתבהר תמונת המצב הבריאותית. כמו גם לדעת להקשיב אחד לשני ולנהל זאת יחד. כולנו מבקשים להמשיך בשיגרה בריאה.
דבר נוסף לא פחות חשוב, החיזוק הרגשי חייב להימשך בד בבד עם למידה משמעותית . שינוי בתפיסת תוכנית הלימודים, הגדלת מספר אנשי הצוות בכל כיתה, בדגש על שכבות הגיל הצעירות: א' ב' ג'. שתי מורות בכיתה, הוא כרגע המענה הנכון ביותר לתלמידים בשכבות גיל אלה. שילוב בין חוסן נפשי לצד לימוד אקדמי. הבנה שמבנה השעור אחר, קצב השעור אחר. יש צורך להפסיק את מחול השדים והביקורות על קבלת החלטות, הקשבה לשטח ובעיקר למנהלי בתי הספר. לתת בהם אמון. הבנה של המערכת שכל הקולות והרעשים המבקרים מסביב לא תורמים לילדים שלנו ביטחון שקט ורוגע אותם אנו מבקשים להנחיל בעיקר בתקופה זו של אי ודאות."
