איך אנשים מקבלים את הבשורה שהם חיוביים לקורונה?
מבהיל? מדאיג? האם אפשר להתרגל? גם אם כן, אין ספק כי זה עדיין קשה וחשוב לשמור על התקווה כי אפשר להחלים.
כדי לדעת איך תושבים מרגישים מבחינה נפשית עם קבלת הבשורה "חיובי" ומבחינה פיזית, אנו מפרסמים סדרת כתבות - כתבה שלישית בסדרה.
כתבות קודמות בסדרה:
"בשבילנו היא תמיד חיובית! המסר שלה לתושבים: "אל תזלזלו בקורונה!" ,
איתי שונשיין: " כן אנחנו חולי קורונה מאומתים"
חבר המועצה ישראל פרידמן, מסיעת יהדות התורה העירונית פרסם היום (חמישי) פוסט שנגע לליבם של תושבים רבים. בדרכו המיוחדת והשנונה פרידמן תיאר את הבשורה שקיבל ואת מה שחווה בעקבות הבשורה:
" זוכרים שהודעתי לכל עם ישראל שהתחסנתי?
אז זהו - חבל על המנה...
אחרי שנה של זהירות וויתור על מיליון דברים ואירועים היא הצליחה להיכנס אלינו.
לא ידוע אפילו איך. מהדלת או מהחלון... יותר סביר שמהשמיים...
אז סוף סוף יש לי חותמת שאני בחור חיובי ולא שלילי...
ויחד איתי אישתי וכל הבנות שבבית... הבן בישיבה ניצל וכמוהו הבן הנשוי ששמרנו על הכללים ולא הגיע כבר שבועיים לבקר.
תקשיבו. לא זילזלתי בקטן הזה אבל לא חשבתי שהוא ייצא עליי ככה... היו יומיים לא פשוטים של צמרמורות צינון כאבים וחולשה גדולה. הוא בנדיט לא קטן הקורוניסט הזה...
בין סשן כאבים אחד לשני צריך לתפעל את האופרציה שנקראת משפחה בבידוד בתשעים מטר ובין ארבע קירות....
כשיצאנו לבדיקה מתוך הבידוד שגזרנו על עצמנו כבר קודם אמרתי להם תסתכלו על השמש והעננים כי בשבועיים הקרובים תראו אותם רק מהרקע של המסך מחשב...
שמחתי מאד שיום קודם הוצאתי את הבנות לאיזה גינה וגן שעשועים (בערך אלף מטר מהבית) ושם קצת הוציאו מרץ.
עכשיו סוף סוף אני מצליח לעשות סדר במחשבות ובתמונות ולשתף אותך ואת כל עם ישראל.
כן. אני יודע שזה כבר לא מעניין... בצעירותי אני זוכר שעוד היו מספרים לנו היכן שוטט חולה מספר 104 ובאיזה קו נסע חולה מספר 227... היום זה מענין רק את המוקדניות במשלט, במשטרה, בפיקוד העורף, במכבי, במשרד הבריאות, מעניין שמשרד האוצר לא מתעניין בי פתאום...
הדבר היחיד שלא זז זה השעון... כל שעתיים הוא מסכים להתקדם ברבע שעה... אין לי תירוצים של הולך להתפלל, הולך לעבודה, לקניות, אתה כאן כי אתה כאן...
הופתענו. פשוט הופתענו מכמות האהבה שהרעיפו עלינו השכנים, המכרים, הידידים, הבוס מהעבודה, החברים מהעירייה, ואפילו האחיות מאשדוד שלחו פיצה וזיווה שהגיעה בדיוק בזמן... החברה של אישתי הפתיעה עם שק עמוס בחומרי יצירה וכובעי ליצן. פורים כבר כאן...
חברים אנחנו עד יום חמישי הבא בכלא... פזרו נא את המשלוחים...
כולם מתקשרים, כותבים, שואלים מה לקנות ומה להביא. עשיתי לי מנהג - מי ששואל אני נותן לו תפקיד. אחד קנה חלב והשני לחמניות השלישי הביא ויטמינים מבית מרקחת. והשכנה היקרה שכבר החלימה והציעה עזרה לקחה את הקטנות לבדיקה החוזרת... כמי שאוהב להיות בצד שעוזר - אני יודע שלא כיף לשמוע: הכל בסדר לא צריך כלום... בוא. בוא תוריד את הפח אם אתה באמת רוצה לעזור...
אז זהו לכבודה של השבת המתקרבת כבר יש הכל (כבר נסנג'ר מישהו לחלות של עינת...) ולמחר כבר יש שניצלים מתובלים לזרוק למחבת...
עכשיו אני פתאום מגלה משחקים שלא ידעתי שהם קיימים בבית או ששיחקתי איתם עם הבן הבכור כי אחריו רק הוצאתי את המשחקים ואמרתי להם: יאללה שחקו זה עם זה...
רגע, במשחק הרמי אפשר לשים 1 ו2 אחרי 13? מי יכול לפסוק? אם כן אני מנצח...
ואם הרץ מגיע לשורה של המלך הוא נהפך לצריח?
מצאתי ספר שסבא זכרונו לברכה נתן לי לפני 35 שנה וגילי קוראת אותו בשקיקה כמו שאבא שלה היה קורא בלי לשים לב לכל הרעש, להתחיל ולגמור בלי הפסק...
הוי שנ"צ אהובתי... מתי עוד ככה אפשר לחרוף צהריים חוץ מאחרי
הטשולנט של שבת... ואז בלילה לא נרדמים וחוזר חלילה...
כבר שנה אני מתלבט מה אגיד לנכדים איך בדיוק אתה סבא לא נדבקת... הנה פתרו לי משמים את הבעיה... גם נדקרתי וגם נדבקתי... ואם ח"ו אזדקק לאישפוז אז רק בילינסון שם נולדתי שם נולדו לי ילדיי ושם בונים כעת חניון מרווח עם גינה יפה...
הרבה בריאות לכולנו ושתמיד נצחק גם על הקורונה."